Tragedy of Being – יוליה פריידין מגיבה לענת גרגוריו
אתחיל בזה שענת גריגוריו לא צריכה לעשות הרבה
כדי להרשים. מספיק להסתכל עליה עומדת על הבמה מחזיקה
ביציבות יתרה את גופה הבנוי שרירים-שרירים
נקבים-נקבים. היא נקבה אלפא.
הרבה לפניי שפצתה את פיה במונולוג רצחני-
יש כבר תחושת .WOW
היא עוצמתית. בעלת ביטחון עצמי. נוכחות בימתית חזקה.
כריזמטית. מצחיקה. מהפנטת. דרמטית. בועטת. כואבת. אמיתית.
וגם מזוייפת. מחייכת את חיוכה הממזרי בלי שנצחיק אותה.
היא מצחיקה את עצמה. החיים מצליפים בה את אותותיהם.
היא מצליפה בהם בחזרה. בלי בושה. נותנת את כל מה שיש לה.
מתאבדת. ג’אהידית של פרפורמנס.
שם על הבמה. עם שתי נגניות ברקע. סקסופוניסטית מול קונטרה באסית
מנהלות בינהן דיאלוג מוסיקלי. של תוכנית אירוח לילית.
המנחה עולה בריצה קלילה בנעלי העקב שלה ומתמקמת על הבמה.
היא בוחנת אותנו,
בוחנים אותה.
כמו בחקירה סמויה מנסה לגלות
מי את. ואת. ואתה. וההיא. וההיא לידה. וההיא הנוספת שם מאחור.
ומה את היית עושה? שואלת אותנו.
היא מגלגלת משחקי מילים על הלשון
ומחפשת את הזהות שאבדה.
היא מגוחכת.
ומגחכת על סטיגמות שהדבקנו
כמו סטיקרים בחלון האחורי.
שאלות אישיות.
שאלות חטטניות.
שאלות שאנשים רנדומליים אוהבים לשאול.
שאלות שאנשים קרובים אוהבים לשאול.
שאלות שאנחנו אוהבים לשאול.
ולא מעיזים לשאול בקול רם,
מפאת הבושה-
לספר לעולם,
מה באמת את מרגישה.
היא מטיחה בנו שאלות.
ואז מטיחה את עצמה לרצפה.
מפושטת מבגדיה, מהתוויות
החונקים אותה כמעט למוות.
היא נאבקת עם השדים שבתוכה.
כמו לביאה.
כמו ציפור פצועה.
כמו קופיפה.
כמו חיה במצוקה.
נמלטת, מתוך הכלוב שבנתה לעצמה.
בערוץ אחר, סרט על אישה בבר אפלולי
עם מוסיקת רקע סליזית. היא נעה לאיטה בחושניות.
היא בנתה לעצמה אנדרטה של גוף וכיסא.
היא יודעת להיחלץ ממצבים מורכבים.
ואת, מתי פעם אחרונה החלפת מצעים?
היא מנתקת את חוטי המיקרופון
ולא מוותרת. על הבמה.
הבגדים נהפכים לבגדי מלחמה.
רגל אחת בנעל עקב והשניה-
זרה לגוף. תותבת. מושתלת.
בסוף היא נכנעת.
וריקוד עם שהפסיד, משתלט עליה.
היא מתמסרת לצעדי ההורה,
עד שהוא מתמוסס לתוך ריקוד סופי.
היא עוצמת עיניים ונותנת לתנועה הסיבובית
לסחרר את דעתה.
ילדה בגשם מטפטפת רגעי לידה חדשים,
כמו ונוס של בוטיצ’לי שנוצרה מתוך קצף הגלים.
מזל טוב!
זאת אישה.
בעלת שיער אדמוני זהוב.
היא מרפרפת בעדינות על עורה ומתענגת
על כל תא ותא בגופה הבוגר.
היא נעה באיטיות פיוטית
מול קצב המוסיקה המהיר.
היא לא רואה אותנו תחת מעטה ההגנה
של השיער הזהוב הפזור.
היא יודעת שאנחנו צופים. בה.
מהופנטים.
היא יודעת שהיא לא אשמה.
וגם את לא.
ענת גרגוריו הציגה את Tragedy of Being ב22.10 בתאטרון ענבל. לעוד על ענת, לחצו כאן.
יוליה פריידין
.ילידת 1983 (קייב, אוקראינה) גרה ויוצרת בתל אביב
.רוקדת, מציירת, כותבת, מצלמת
.לומדת
.מלמדת
.תלמידה תמידית
.בעלת תואר ראשון ותעודה הוראה מטעם המדרשה לאמנות בבית ברל
.למדה קורס ציור סיני אצל האמן קזואו אישי
,חקרה את שפת התנועה של אוהד נהרין, ריקוד אפריקאי ושבטי
.מתרגלת איינגר יוגה להשקטת התודעה
(למדה ב”סימולטור” (שרון צוקרמן ומשה שכטר
(ב”שלומבל” (שלומית פונדמינסקי וענבל אלוני
.(ובתוכנית היצירה השנתית ב”כלים” (ענת דניאל
מחפשת את השפה התנועתית
-שאוכל לדבר בה
בלי
.לגמגם
.מילה
http://www.theartlab.co.il/yulia-frydin/