Yulia Frydin on Curtain 1: Michal Samama and Tami Lebovits
*english follows
על הרמת מסך 1: מיכל סממה/ תמי ליבוביץ
מיכל סממה אנדרטה לתרנגולת
נכנסת לאולם של סוזן וחווה פלאשבק
“לטקס סוף שנה בכיתה ח’ ,בנושא “מאה שנות ציונות
אי שם, במתנס דורה, בנתניה סיטי
,הטקס עומד להתחיל
ומיכל מושיבה את כולנו
.בכיסאות הזיכרון הפרטי שלה
שם היא חולמת
,על הופעה
לא על הבמה
אלא באודיטורים
.צבוע בכחול
המשרוקית לא
.שורקת בכיס שלה
היא
זוחלת
ערומה
.בין הכיסאות
.ביבי מגיח, במעלה המדרגות
.כל העמק- שלו
.הזחילה כמחאה
שוכבת
,בקבר
וטרודה מכאבי החיים
.כשפייסבוק פתוח בהתגלמותו עם שלל חלונותיו
משפשפת פטיש, ומגל
.על הקיר
אישה עם ליפסטיק
מחפשת
.חנות רוסית
,יש גם לינולאום במבצע
תעשי לייק בפייסבוק
.ויהיה לך שחור
.בינתיים , הכל טוב
.אייקונים בחגיגת טבע צהובה
הסאונד שנוצר משריטת הריצפה
.מעביר בי צמרמורת
היא מדברת בשפת סימנים
.בחוסר שיווי משקל
-השקט ששורר באולם
.מטריד מאוד
,הפה פעור לרווחה
.וצפירת מואזין בוקעת מאפה
הישבן נחבט בריצפה חבטה
.אחרי חבטה. אחרי חבטה. אחרי חבטה
.טה-טה- טה-טה
.נחום-תקום
כפפה אדומה וצהובה נפגשות
.בזר פרחים
.שגם הכלב מתפעל ממנו
.שאגות קורעות את האולם/עולם
הלכאה עצמית
מתגפת על עצמה בכפפות
.הצבעוניות
.יד-רגל- יד-רגל
,התפקידים התערבבו אחד בשניה
.והכל עובד כתחנת רוח בעלת ארבעה כיווני אוויר
.הגוף פושט את עצמו מבגדיו
.ערום
,ואז לובש על עצמו טרנינג אדום
תרנגולת
כפרות
משתעבדת על
.יצירתה
The Calling תמי ליבוביץ
.חושך באולם
שומעת מקהלת
כנסיה
.בקומת היציע
טקסיות שירה
שחוזרת על עצמה
.שוב
ושוב
.ושוב
מתחילה לזמזם את המנגינה
.בתוכי
פרפורמרים יוצרים גרפיטי
.אפוף בעשן וספריי מדומה
מתחילה הליכה מדיטטיבית איטית
.בסגול ומנומר
שחור עם עיגולים צבעוניים
.מצטרף אליה
.רפטיטיביות
.רפטטיביות
.רפ- טטיביות
.טט- יביות
.ריפיט. אנד. אגיין
,תנועה
עוקבת
,תנועה
.עוקבת
.אובססיביות
שחוזרת
על עצמה
.באובססיה
.מוסיקלית
,קצב של צעדים
…אחדשתייםשלוש- אחדשתייםשלוש
.מקהלת קולות
להקת תנים
מקוננת
ושרה אופרה
שעדיין אחרי
מספר ימים
שראיתי
את המופע
מהדהדת
.בתוכי
Thoughts on Curtain 1: Michal Samama/Tami Leibovits
Michal Samama- The Chicken Memorial
I enter the Suzanne Dellal Hall and experience a flashback
To the end of the year celebration of 8th grade, on the theme of “100 years of Zionism”
Somewhere, in the Dora community center, in Netanya City.
The ceremony is about to begin,
And Michal seats all of us
In the chairs of her memory.
Here she is dreaming,
Of a show,
Not on stage
Rather in an auditorium,
Painted blue.
The whistle is not
Whistling in her pocket.
She
Crawls
Naked
Between the chairs.
Bibi chuckles, up in the bleachers.
The whole of the valley-his.
Crawling as a protest.
Lying
In a grave,
And wracked by the pains of life
As Facebook is open filled with its dreams.
She rubs a hammer
On the wall.
A woman with lipstick
Looking for
A Russian store.
Linoleum is on sale
Like us on Facebook
And it’ll be black.
In the meantime, everything is good.
Icons in a yellow harvest celebration,
The sound made by scratching the floor
Gives me chills.
She is speaking in sign language
Unbalanced.
The silence in the hall
Concerns me.
Mouth open wide
And the Muezzin explodes from her nose.
Her butt hits the floor hit
After hit. After hit. After hit.
Ta-ta-ta-ta.
Weeble.
A red and a yellow glove meet
In a floral bouquet,
That even the dog gets excited over.
Howls rip through the crowd.
Self-flagellation
Rapping on herself with the colorful
Gloves.
Hand-foot-hand-foot
Roles mixed together,
It all works as a four-channelled windmill.
The body shucks off its clothing
Nude.
And then puts on a red sweats,
Chicken,
Atonement
Enslaved by
Creation.
Tami Leibovits- the calling
It’s dark in the auditorium.
I hear a church
Choir
In the balcony.
Ceremonial singing
Which repeats
Again
And again
And again.
I start to hum the tune
Inside myself.
Performers creating graffiti
Full of smoke and fantasy books?
A slow meditative walk begins
In purple and leopard.
Black with colorful circles
Joins in.
Repetition
Repetition
Rep- etition
Eti-tion
Repeat. And. Again.
Movement,
Follows
Movement,
Follows.
The repeats
Itself
Obsessively.
Musically.
The rhythm of steps,
Onetwothree-onetwothree…
A chorus of voices
A choir of jackals
Yelping
And singing opera
That even days after
I saw
The show
Echoes
In me.
.ילידת 1983 (קייב, אוקראינה) גרה ויוצרת בתל אביב
.רוקדת, מציירת, כותבת, מצלמת
.לומדת
.מלמדת
.תלמידה תמידית
.בעלת תואר ראשון ותעודה הוראה מטעם המדרשה לאמנות בבית ברל
.למדה קורס ציור סיני אצל האמן קזואו אישי
,חקרה את שפת התנועה של אוהד נהרין, ריקוד אפריקאי ושבטי
.מתרגלת איינגר יוגה להשקטת התודעה
(למדה ב”סימולטור” (שרון צוקרמן ומשה שכטר
(ב”שלומבל” (שלומית פונדמינסקי וענבל אלוני
.(וכרגע נמצאת בתוכנית היצירה השנתית ב”כלים” (ענת דניאל
מחפשת את השפה התנועתית
-שאוכל לדבר בה
בלי
.לגמגם
.מילה