2021 יוליה פריידין מגיבה לאינטימדאנס
*תמונה: צילום מסך מתוך היצירה של סהר עזימי
מתברברות של ענת גריגוריו ומיכל הרמן
שתי בלרינות שבורות מוטלות על הרצפה
הן נעות לאט לאט בחלון ראווה.
עקבים בשקל וחצי
וגרביונים ממיטב כספן,
החלום ושיברו.
שלד, עצמות ובשר
מתקפל ונפתח מחדש
דרך מבט נוכח נעדר.
מזמינות להסתכל עליהן,
מתפשטות,
מתקלפות,
חולצות איברים.
גופן בנוי קולאג’ מגזרות נייר
הלקוחים מעיתוני אופנה.
פילאטיס מכשירים
עשוי גרביון,
מותח את קצה היכולת.
בין תנוחה לתנוחה יש שהייה,
יש רכות בתוך המאמץ.
תנוחה-קריסה בתוכה- ושוב שהייה.
אסאנה של גוף המחפש מנוחה בתוך עצמו.
מפל מים בדמות שיער אדמוני ופרוע
הופך לרעד-ניעור-שקשוק.
חובטות ונחבטות בעוצמה אל הרצפה,
הן מתאבדות למען היצירה,
ואקסטזת הנעורים.
בשר, שלד ועצמות
והיו לגוף אחד.
Material Girls של שלומית פונדמינסקי, עינת גנץ וענבל אלוני
שלוש נימפות יוצאות אל הבמה
ומכוונות שעון כדי לקחת את הזמן.
השקט הוא קרקע פוריה לעקוב לאט ובזהירות,
איפה תבצבץ פקעת התזוזה.
כמו אפרודיטה הנולדה מקצף הגלים,
כך המפלצת התלת ראשית שהן,
מתהוות בתוך התנועה.
נותנות לה להתפתח ולא לוחצות כדי שתיוולד.
מכפילות את עצמן בתוך אדוות של קול,
ומהדהדות אקו.
בין ריק לריק נוצרת שיחה ללא שפה.
כולן דוברות שפת אם קדמונית.
כל ראש היא יצורה מיתית הרוצה לפרוץ דרך
מתוך השלישייה הסיאמית,
ויש תמיכה ושיתוף פעולה בין האיברים.
כל אחת היא איבר.
אחת בשביל כולן,
וכולן בשביל האחת.
שלושת המוסקטריות,
מכתיבות תנועה,
המכתיבה אותן.
השעון צילצל בתום עשרים הדקות,
והן נעלמות מאחוריי הקיר בקולות הנשמעים
גם אחריי היעלמותן.
נשארה רוח בחלל
מאותה אפרודיטה.
וצנח לה תלתל.
בחידת שני העולמות של סהר עזימי
שמונים בני ובנות אדם חולקות זום משותף,
בתוך עולם חשוך ואפלולי.
דמות ספק גברית, ספק נשית
נעה לאט על כיסא.
תאורה מינימלית.
אנשים בוהים במסכים,
בוהים במתרחש על הבמה.
חולקים חוויה וירטואלית,
וממשית,
בו זמנית.
מים נשפכים ודמותו של נרקיס,
משתקפת אלינו במסך של הנייד.
הוא מתעתע בנו על ידי יצירת טבעות,
אדוות וריטוטים.
זהו טקס הטבלה,
המנסה להחיות את עצמו מחדש,
או להטביע את יגונו
בתוך המים.
עזבתי את הזום,
והעדפתי להיות בחוויה הממשית.
אני טובלת את עצמי במציאות,
ונרקיס עדיין שם מולי.
Bodymeat של רותם גרינברג
שלוש גרציות סוחבות אחת את השניה
כגושי בשר מהקצביה הסמוכה.
כל אחת היא הסבל, וגם הנסבל.
שרשרת נקניק מקשטת את הצוואר.
והן הולכות בקצב קבוע ומזמזמות על הצעדים.
כל גוף מטיחה את עצמה בתוך הנקניק,
קוצצת את עצמה דק דק
וריח חריף של מעדניה מציף את האולם.
הטבעוניות קמות ממקומן,
ועוזבות את הבניין.
בילדות לימדו אותנו שאסור לשחק באוכל.
כאן על הבמה, חתיכות הנקניק המרוסק
נהפך לארגז חול.
הילדות משתכשכות בו,
מחליקות לתוכו,
כנחש מתפתל.
גוף על גוף
על בשר.
חתיכה ועוד חתיכה.
גוש.
פירור.
מקריבות את עצמן קורבן לאלת הבשר.
משאירות סימני הצלפה על העור.
טקס נשי ופראי
מסתיים בשירה מקודשת
לגוף
לבשר
לקול באישה,
לא ערווה.
דרוכות של נועה דר ומיכל סממה
יושבים על טריבונה, חלון משקיף וממסגר את המציאות.
כל החולף על פניו- משתתף בהתרחשות של הפרפורמנס האורבני.
שתי נשים גוררות את עצמן על המדרכה.
מבטן מסמן לנו ללכת בעקבותיהן.
דרות רחוב אוספות לכלוך
ושאריות מזון על הבגדים.
פרפר קטוע כנפיים זוחל לאט
ומעפעף בכנפיו החסרות.
ההמון משתרך אחרייהן.
חתולות רחוב
חבושות ופצועות מנסיונות קודמים
באותה מדרכה.
משאית זבל באה לאסוף
שאריות בתוך שקיות שחורות
בשירות עיריית תל אביב.
בובות בלי מפרקים
ותודה לאגף השפ”ע,
מוסך אלימלך וצביעת
מכוניות לפחחות.
כולם משמשים כניצבים.
חורכות בבשר האנושי,
מפעל הפיס עוטף אותן
באבק ולכלוך נוסף.
שליח וולט עוצר להתבונן,
ביצורות חסרות הכנפיים
חוצות את מעבר החצייה
בזחילה.
הרגל נתקעת בעץ.
אף אחד לא שומע אותך צועקת.
מכתיב הגרפיטי על הקיר.
גופן אוסף פרחים ורודים נבולים.
חלק מהצופים בקהל,
מנסים להקדים אותן,
וגרפיטי נוסף רושם:
תשתקי, שלא ישמעו אותך צורחת בקול.
הן זוחלות בסיכול רגליים אל השלט:
בבקשה לא לחסום את הכניסה,
וממשיכות את דרכן הסיזיפית,
עד לאופיס אקספרס.
בחור כלוא בראסטות וכלבו הכשכשן,
יצאו מהבניין,
ונקלעו בתוך פרפורמנס המציאות.
דרות הרחוב,
עדיין שם.
ואינן נראות.
יוליה פריידין
צילום- יערה יורלה
ילידת 1983 (קייב, אוקראינה) גרה ויוצרת בתל אביב.
.רוקדת, מציירת, כותבת, מצלמת
.לומדת
.מלמדת
.תלמידה תמידית
אמא.
.בעלת תואר ראשון ותעודה הוראה מטעם המדרשה לאמנות בבית ברל
.למדה קורס ציור סיני אצל האמן קזואו אישי
,חקרה את שפת התנועה של אוהד נהרין, ריקוד אפריקאי ושבטי
.מתרגלת איינגר יוגה להשקטת התודעה
(למדה ב”סימולטור” (שרון צוקרמן ומשה שכטר
(ב”שלומבל” (שלומית פונדמינסקי וענבל אלוני
.(ובתוכנית היצירה השנתית ב”כלים” (ענת דניאל
מחפשת את השפה התנועתית
-שאוכל לדבר בה
בלי
.לגמגם
.מילה