Often it’s hard for her and Daniela to say goodbye after spending a full, fun Saturday together. At the end there’s always drama and tears; they don’t want to go home. They say they’re sisters. When they were younger, they used to say “sisterses.”
Daniela and Yaara are both only children. Alona is also an only child, and you feel her struggle as an only child facing the world, changing moods during the show, and the voice of the tree asking her to give up the leaf she considers as hers.
Next time, we mothers can remind them of that moment in the show. Not so there will be less drama, but maybe the memory of Alona parting from the leaf will help them see separation a bit differently.Read more
Tula Ben Ari, a singer of Yemenite and Polish descent, decided to step into the very large shoes of Ofra Haza and did so with great success in this performance.
She did not try to imitate Ofra Haza’s singing. Her voice was deep, strong, present, enveloping the entire space with its power and resonating into the fibers of the soul.Read more
a dance piece ההופעה של אורי לא התחילה עם המנטרה הרגילה כיאה לתקופה: “במקרה של אזעקה, נלך למרחב מוגן”. ידעתי שצפויות להיות שתי הופעות, וקיוויתי שנתחיל מההופעה של אורי. אורי לוקחת נשימה עמוקה, ומתחילה להרים ידיים ופורסת אותן לצדדים, ואז מבצעת פיתול עם הגוף. דרך תנועות גופה אורי מזמינה לבמה את האימהות הקדומות של המחולRead more
דפנה נוכחת בפרפורמטיביות המלאה שלה.
היצירה ביקורתית, מצחיקה וגם עצובה
ובאותו הזמן מציגה קונפליקטים בצורה מדהימה
מצליחה להכיל את כל קשת הדעות הרגשות המחשבות והלופים שמסתובבים לנו לגביי עצמנו בראש ללא הפסקה.Read more
*צילום יוליה ליפקין שסטצקי תמיד כשאני הולכת להופעה עם דניאלה, אני לא יודעת אם אנחנו נגיע בזמן, או שיצוץ איזה משבר קיומי שקשור לבגדים או שיער. אז היום הקריסיס נפתר מוקדם מהצפוי, והגענו ממש על הדקה להופעה של סופיה קראנץ ׳לבן כמו ענן׳ במרכז ביכורי העיתים. נכנסנו לחלל שבו וילונות אפורים ורצפת מחול אפורה. עלRead more
The performance presents the desire to be the chosen one of the public. Each and every one has a set time on stage during which they must convince us to choose them. They use every means at their disposal: virtuoso technique, unique movement, an individual personal story meant to stir our compassion and empathy. When necessary, they stand on a tall pedestal so that we can see and hear them better.
They want us to follow them. Their movement hypnotizes us into becoming captivated by them.Read more
Noa is an exceptional performer, fully present in what she does. It’s impossible to tell whether what we’re seeing is choreographed, improvised, or both simultaneously. There is a strong sense of responsibility for the moment, for the present, for the body.Read more
*צילום אופיר בן שמעון כבר קרוב לארבע שנים אני רוצה ומנסה לראות את ההופעה של סתיו ומירב, עוד מאז הבכורה שהוצגה בהרמת מסך אי שם בשנת 2021 כשהייתי אמא טרייה לתינוקת יונקת. רכשתי כרטיס מבעוד מועד, וברגע האחרון היורשת לא הצליחה לנתק ממני את חבל הטבור, ואני לא הצלחתי לצאת להופעה. לסתיו ומירב ישRead more
צילום עלמה גבעוני באולם הספורט של הבית ספר שנמצא עכשיו במרכז כלים בת ים, תלמידים נאמנים יושבים ישיבה זקופה וגב ישר ליד הקיר. המורה להתעמלות המגולמת ע”י הכוריאוגרפית, אהרונה ישראל, נכנסת לאולם הספורט. היא הביאה איתה את ספר הספרים, “שיעורי התעמלות” שנכתבה על ידי צבי נישרי בשנת 1913. צבי נישרי נולד באוקראינה, שרת בצבאRead more
צילום יאיר מיוחס בשנת 2016 ראיתי לראשונה מופע של מיכל סממה. היא הופיעה בהרמת מסך על אותה במה, כמו היום, וכבר אז ראיתי בה ייצורה אחרת ושונה בנוף המחול הישראלי. (כתבתי רשמים על “מסך 1” ב-creative writing). בעבודה “האנדרטה לתרנגולת” נזרעו הזרעים הראשוניים של מה שאנחנו רואים היום אצל מיכל, שכבר מקרקרת בקול גדול ונחושRead more