*צילום אלה ברק מאת ג’וי ברנרד “אבא אני כובשת איפה אתה מתאבך עכשיו וכמה אנשים שאני אוהבת בעצם איפה הם מתאבכים עכשיו” עם המילים הללו, חפות מסימני פיסוק, פתחה המשוררת האלמותית יונה וולך את הפרגמנט החמישי במחזור “כמה עניינים”, שראה אור ב”דברים”, ספרה הראשון שהתפרסם בשנת 1966. זהו השיר היחיד שבו וולך פונה ישירות אלRead more
צילום יאיר מיוחס בשנת 2016 ראיתי לראשונה מופע של מיכל סממה. היא הופיעה בהרמת מסך על אותה במה, כמו היום, וכבר אז ראיתי בה ייצורה אחרת ושונה בנוף המחול הישראלי. (כתבתי רשמים על “מסך 1” ב-creative writing). בעבודה “האנדרטה לתרנגולת” נזרעו הזרעים הראשוניים של מה שאנחנו רואים היום אצל מיכל, שכבר מקרקרת בקול גדול ונחושRead more
*צילום נטשה שחנס בחוץ גל קור שהביאה איתה גברת קורל ובתיאטרון הבית החמים מצטופף כמעט כל קהילת המחול, כדי לצפות בתופעה שנקראת מיכל סממה. האולם ברובו מלא. הקור לא עוצר אותנו לצאת מהבית ביום ראשון בשביל פיסת אמנות לנשמה. הרקדנים הולכים בין השורות ומתיישבים על קהל רנדומלי, מישהו שאל בתמימות אם זה חלק מהמופע, ואנחנוRead more
הן נראות ממציאות מנחים חדשים של יוגה
שנולדו בתוך תקופה אחרת, תקופה עתיקה.
דמויות המנותקות מהרקע המקורי שלהן.
אני תוהה בתוך המילים שנכתבות: איך ניתן להחיות ציורים
וליצוק לתוכם תלת מימדיות והבעה מתמשכת בזמן הווה?Read more