בשבחי אמנויות הבמה וכוחו של מבט לחולל שינוי: “כל העולם במה, וכל הגברים והנשים רק שחקנים.” (ויליאם שייקספיר, “כטוב בעיניכם”) בראשית: מה קורה כשיצירה נולדת מתוך השבר? יש מראות ודימויים שבעצם החשיפה אליהם מזכירה משהו ישן נושן, משהו עם ניחוח נוסטלגי, משהו לא מכאן. עבורי היצירה של פורטל לוקחת אותי אחורניתRead more
The piece forms a universe of enigmatic and strikingly ironic present absences — a world where what’s missing is not a gap to be filled but a space to be inhabited. Objects appear only to disappear. Narration floats free of the body, bodies are displaced and lost in translation, stories are searched for in books where they never existed. Time folds in on itself, and identity splinters between speaker and mover, memory and flesh.Read more
המופע נפתח באווירה שבטית: גברים בחולצות ורודות עולים לבמה למופע אלתור בקול תנועה ונגינה. כרגע עוד אין מילים. בשלב זה ניכר כי יש משחק על הסטריאוטיפ של גבר כיצור פרימיטיבי, גם אם הוא פרוגרסיבי בהעזה שלו ללבוש ורוד, לדבר הוא לא מדבר, בטח לא איך שהוא נדרש לדבר על במה במעמד של מופע. ברגע מסויםRead more
אילנית מזמינה אותנו להביא למודעות ש”למעשה אימפרוביזציה זה משהו שכולנו עושים אבל בלי מודעות” ויותר מכך, ש”אימפרוביזציה היא למעשה התשתית של החיים שלנו.” החיים שלנו, איזה דבר גדול זה, אז כן אולי באמת יש שם מידה של חירטוט אבל לא רק, הרי ש”כל פעולה שמערבת אימפרוביזציה כוללת חשיבה ומפתחת יצירתיות” כמו החיים עצמם, לא? Read more