יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
בשבחי אמנויות הבמה וכוחו של מבט לחולל שינוי: “כל העולם במה, וכל הגברים והנשים רק שחקנים.” (ויליאם שייקספיר, “כטוב בעיניכם”) בראשית: מה קורה כשיצירה נולדת מתוך השבר? יש מראות ודימויים שבעצם החשיפה אליהם מזכירה משהו ישן נושן, משהו עם ניחוח נוסטלגי, משהו לא מכאן. עבורי היצירה של פורטל לוקחת אותי אחורניתRead more
The piece forms a universe of enigmatic and strikingly ironic present absences — a world where what’s missing is not a gap to be filled but a space to be inhabited. Objects appear only to disappear. Narration floats free of the body, bodies are displaced and lost in translation, stories are searched for in books where they never existed. Time folds in on itself, and identity splinters between speaker and mover, memory and flesh.Read more
אילנית מזמינה אותנו להביא למודעות ש”למעשה אימפרוביזציה זה משהו שכולנו עושים אבל בלי מודעות” ויותר מכך, ש”אימפרוביזציה היא למעשה התשתית של החיים שלנו.” החיים שלנו, איזה דבר גדול זה, אז כן אולי באמת יש שם מידה של חירטוט אבל לא רק, הרי ש”כל פעולה שמערבת אימפרוביזציה כוללת חשיבה ומפתחת יצירתיות” כמו החיים עצמם, לא? Read more