דפנה נוכחת בפרפורמטיביות המלאה שלה.
היצירה ביקורתית, מצחיקה וגם עצובה
ובאותו הזמן מציגה קונפליקטים בצורה מדהימה
מצליחה להכיל את כל קשת הדעות הרגשות המחשבות והלופים שמסתובבים לנו לגביי עצמנו בראש ללא הפסקה.Read more
When Teperberg shares with us the sound of the grating pipes in the first part of Holst’s work, “Mars: Bringer of War,” he makes us wonder what war actually sounds like. Moreover, he makes us try to measure how far away or close we actually are to the battlefield, both mentally and physically.Read more
The word I take with me from Crescendo Gold, Annabelle Dvir’s work that I saw at Habait Theater, is: power. If I had to summarize the performance in one sentence, I’d describe it as a ritual of a tribe of warrior women, wolves, demons, witches.Read more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
*צילום נטשה שחנס בחוץ גל קור שהביאה איתה גברת קורל ובתיאטרון הבית החמים מצטופף כמעט כל קהילת המחול, כדי לצפות בתופעה שנקראת מיכל סממה. האולם ברובו מלא. הקור לא עוצר אותנו לצאת מהבית ביום ראשון בשביל פיסת אמנות לנשמה. הרקדנים הולכים בין השורות ומתיישבים על קהל רנדומלי, מישהו שאל בתמימות אם זה חלק מהמופע, ואנחנוRead more