לאחרונה נחשפתי למאמר של ד”ר גילי המר מהאוניברסיטה העברית על אוטופיה בשדה המחול המשולב. המאמר נכתב והתפרסם בזמן המלחמה, זמן מוזר לדבר בו על אוטופיה, ואולי הזמן הכי מתאים לדמיין בו שינוי שורשי במערכות האנושיות שיאפשר להמיר את הדיסטופיה הקיומית באלטרנטיבה ברת קיימא. כזו היא האלטרנטיבה שנכחתי לחזות בה בערב “גופאני”: ערב יצירה לרקדנים עםRead more
*צילום זוהר רון רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעםRead more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more