*צילום אסקף אברהם בערב תל אביבי גשום הצטופף קהל רב בתיאטרון תמונע. לא נותר כסא אחד פנוי. מחיאות הכפיים הסוערות, הצילומים האינטנסיביים וההתרגשות הגדולה בקרב היושבים לא השאירו מקום לספק: בני משפחה וחברים קרובים באו לראות את הבנות, האחיות והחברות שלהם עולות אחת אחת עלRead more
אילנית מזמינה אותנו להביא למודעות ש”למעשה אימפרוביזציה זה משהו שכולנו עושים אבל בלי מודעות” ויותר מכך, ש”אימפרוביזציה היא למעשה התשתית של החיים שלנו.” החיים שלנו, איזה דבר גדול זה, אז כן אולי באמת יש שם מידה של חירטוט אבל לא רק, הרי ש”כל פעולה שמערבת אימפרוביזציה כוללת חשיבה ומפתחת יצירתיות” כמו החיים עצמם, לא? Read more
Suppressed feelings, stunted Intuition. This is the design: confusion and disorientation have their own violence to them. Every time Yossi began to FEEL something, moments of disbelief, confusion, something new, something strange, something real, his repetition of “Yo, yo, yo!” reinforced what was unfamiliar. He was simultaneously resisting and spell-casting with each “Yo”–a quiet opposition to Patriarchal Forces that had silenced, banished, and cursed the internal guidance systems responsible for questioning the absurdity of such force, manipulation, and control. The red fabric stuffed in the mouths of the 4 male dancers representative of this silencing by the Patriarchy.Read more
צילום אייל לנדסמן “אם מוכת יגון עומדת, מול הצלב בוכה, רועדת, שם תלוי ישוע בנה. את לבה המתיפח להב הכאב פולח, מה נורא הוא יגונה. מה נוגה היא, מה סובלת הקדושה, האם לילד האחד ואין אחר, הכואבת, הדואבת, הרועדת למראהו של הבן המתיסר.” תרגום של עדו אברביה למילות המזמור הקתולי מהמאה ה13, סטאבט מאטר. Read more