צלילה אדומה מאת אלה גרינבום

צלילה אדומה

אין לי נעלי עקב.
אני לא צועדת בנעלי עקב.
תמיד רוצה נוחות, להיות קרובה לאדמה.

חגיגת שנה לדה וינצ’י
מופע של משתתפות תכנית Re-search
להכשרת רקדנים יוצרים בניהולה של אור מרין:

מתוך יצירתה של שקד קינן בערב של ריסרצ׳ בת״א תרבות דה וינצ׳י

מתנגן השיר:
Pretty woman walking down the street
רקדנית נכנסת לאולם, בצעידה עזה
בשמלה אדומה, נעלי עקב אדומות
נעליים כאלה נוספות פזורות מסביב.
אני מעריכה כל דריכה שלה על עקבי הסיכה
עם החודים השפיציים,
היא נראית בטוחה בעצמה.
האמנם?

אומרים “פייק איט טיל יו מייק איט”
לפעמים בא לי לנעול את העקבים, ללבוש שמלה אדומה, וגם את הביטחון העצמי
להפנים אותו מבחוץ.

התנועה ממשיכה עם רקדניות נוספות,
חולקות חתיכות מהחיים
במילים ותנועות
הן מאוד צעירות ומסורות והעבודה שעשו כל השנה ניכרת.

אני קצת מקנאה ביכולות,
בהתמסרות שלהן ובמה שעוד יש להן לחוות.
בקטע האחרון במופע הן חוזרות,

לבושות שמלות מפוארות, עטופות בבריכות פלסטיק מתנפחות – שכשוכיות.
נימפות, משכשכות במים המטונפים של החיים,
לא פוחדות לגעת בחומר, לצלול למים העכורים,
לצעוד בחדות על העקבים. לילה עבר וגם יום
ונסעתי לירושלים
לצלול לפסטיבל צוללן. גם כאן הצבע האדום שולט
אולי לא סתם בחרתי בו, הכל מתחבר.
הפסטיבל נמצא השנה במתחם הפרסה. עולים לי זכרונות התבגרות מהחלל, שהיה פעם קולנוע
רב חן, בו ביליתי לא מעט
וכיום הוא בית לאמנות גדולה
שכיף לצלול אליה. מחכים למופע “אבן אודם” בפוואייה

״אבן אודם״ של קים טייטלבאום וזוהר שפיר

 

פתאום יוצאת אשה גדולה אל הקהל
בשמלה אדומה גרוטסקית
ונעלי עקב אדומות.
זהו קימ טייטלבאום הפרפורמר
בשינוי אדרת, כגברת.
הוא וזוהר שפיר (ניקו טין) משחקים במילים וצלילים ודימויים.

מילים, הגדרות באנגלית וקצת בפרסית
על אשה והסממנים שלה.
דמוקרטיה,
איכר, איכרה
אני נזכרת בזמרת ברים אדומה

Will you marry it?
They’ll berry you in it
כוריאוגרפיה של מילים
It’s an image
Marry it

לעיתים מאבדת את עצמי בתוך היצירה
ושואלת מהי נשיות בשלה חזקה מכשפת
מחפשת, לא מובנת
שטנית, דמיונית?

ומה יקרה אם נשיל את העקבים?
קים פושטת את הסממנים
והאשה הגדולה עדיין שם.
כל כולה ובקולה של זוהר.

העבודה הבאה, “בנות הפלא” של אייר ואדם אלעזרא.

בנות הפלא של אייר ואדם אלעזרא בתמונה ניית׳ן צ׳יפס

כניסה לאולם אחר במתחם
מנסה להיזכר איזה סרט ראיתי שם?
כאן יש רקדנים גברים !
האמנם?
גבריות נשיות, מי זה מי?
מי מוביל
הגבר הנשי או האשה שבגבר?

כאן הגוף מאוד נוכח
יחד עם חפצים אמנותיים
שמוסיפים עוד צבע לתנועה ולחלל
ואני מחברת את הכל להכל
והאלמנטים האלה הופכים בדמיוני לתמנונים,
לשיער אדום
ובסיס של חצאית טוטו אולי
ולצלצולי פעמונים שתפורים לו על אפוד
מרטיט יוני סימון את גופו לכמה רגעים.

ויש שם אזניים גדולות
אחת מאירה על הקיר
כדי להקשיב
ויש מוסיקה מרקידה

ואני תוהה
מתי נקשיב?
מתי יקשיבו לנו?
נוריד את העקבים
נוותר על האפודים
ונתחיל לרקוד
בלי פחד?

 

המופע של תלמידות התכנית Re-search בניהולה של אור מרין, בחגיגות שנה לתא תרבות דה וינצ’י התרחש ב13.9.24

המופעים “אבן אודם” של קימ טייטלבאום וזוהר שפיר ו”בנות הפלא” של אייר ואדם אלעזרא על בפסטיבל צוללן במתחם הפרסה ירושלים ב14.9.24

 


אלה גרינבום

כבת מזל תאומים טיפוסית, אני מאוד סקרנית ורב תחומית. למרות שהעיסוק המרכזי שלי כיום הוא ריקוד והוראת מחול, רוב חיי עסקתי בציור ובעשרים השנים האחרונות בריקוד, קשה לי להגדיר את עצמי בתחום אחד. הציור והריקוד לדעתי הם שני צדדים לאותו מטבע, יכולת להביע רגש בתנועה, אם זה על הדף או על הבמה, ואצלי הרגש נוצר בראש ובראשונה כתוצאה מהאזנה למוסיקה. בנוסף להיותו כלי ציור, הגוף בעיניי הוא כלי נגינה ויכול ליצור ולנגן מוסיקה. עם השנים נגעתי במעט בלימודי מוסיקה, ולבסוף בחרתי בשירה ובנגינה בכלי הקשה קטנים שיכולים ללוות את הריקוד, כלים שיוצרים קצב. מצילות אצבעות מצריות קטנות ומצילות יד גדולות, שני הסוגים עשויים מברזל ונשמעים למרחקים. בשנים האחרונות העבודות שלי מביאות את השילוב הזה, מוסיקה המובילה לרגש, שיוצר ריקוד ציורי במרחב, ריקוד מוסיקלי לירי שיוצר מקצב, מילים ושירה שממלאות את החלל בצבע.

שפת התנועה שלי מושפעת מפולקלור. ריקודי עמים ותרבויות מן המזרח. מחול מזרחי מצרי, מה שנקרא כאן ריקודי בטן, ששורשיו במחול הצועני ההודי, התורכי והפלמנקו. מחול תימני. מחולות צפון ומערב אפריקאיים. משנת 2009 אני רוקדת בלהקה של אורלי פורטל שייסדה שפת מחול חדשה המושפעת מתורתו של משה פלדנקרייז ומשילוב שפות מחול עתיקות ומודרניות.

בשנים האחרונות אני חוקרת לעומק את תרבות הגנאווה, מסדר סופי שהגיע למרוקו ממערב אפריקה ויוצר טקסי טראנס דרך נגינה במצילות יד, שירה וריקוד. בטקסים האלה המשתתפים חווים ריפוי ותקשור עם רוחות קדומות ששייכות לתרבות הגנאווה לפני תחילת האיסלאם. למדתי שירים רבים משירתם, כתבתי מילים חדשות בעברית ללחנים שלהם, ואני רוקדת ומנגנת במצילות היד הגדולות. הטראנס והתעלות הנפש הם חלק בלתי נפרד מהריקוד הזה, כמו גם המילים, שירה והשימוש בקול. כיום מעניין אותי להמשיך לחקור וליצור את השפה הזו, שפת תנועה שמשלבת בו זמנית שירה ונגינה, הגוף ככלי נגינה, התנועה ששרה. ליצור טקסים חדשים, לעבור ולהעביר את עצמי ואת הצופה חוויה מיסטית, רגשית וקצבית, להביא את התעלות הנפש.