The knowledge that AI was part of the show didn’t really change my experience. Perhaps in the future, when Claude (I imagine him with a moustache) can use sound and video technologies to be “present” in the space and can create directions and exercises based on information he gathers from the room, reacting in real time, he will alter the world of performance to its core.Read more
דרך דמיון, הומור ועם הרבה רגישות, המופע לוקח אותנו הלאה לתוך מסעות היסטוריים, שאלות של פאתוס ומיתוס, בין ה”כאן ועכשיו” ל-“שם המיוחל”. היסטוריה של זהויות לתוכן אנחנו מתחבאים, ואחרות שאנחנו מתחבאים מהן. הדמיון של האמן משאיר גם מקום לדמיון שלי ולתנועה שלו, פנימה והחוצה, להיסטוריה הפרטית שלי וחזרה למופע.Read more
אני מחברת את הכל להכל
והאלמנטים האלה הופכים בדמיוני לתמנונים,
לשיער אדום
ובסיס של חצאית טוטו אולי
ולצלצולי פעמונים שתפורים לו על אפוד
מרטיט יוני סימון את גופו לכמה רגעים.Read more
אילנה שרה קלייר בלסן- ארוחה ערוכה אישה יושבת מודטת בעיניים עצומות ליד שולחן עם מפה לבנה. ספוט של אור נופל עליה מתוך החשיכה. היא נמצאת כאן בנוכחות מלאה. מיישרת את המפה באיטיות, בתנועות חוזרות. שרה שיר עם בשפה זרה. אני מהמרת על גאורגית או פרסית. היא נפרסת על השולחן כמו מנה ראשונה. מהפנטת בתנועות פתייניותRead more
אם תיכננת לעשות שנץ ביום שישי בצהריים,
ובמקביל יש הופעה של מעיין, תקשיבי לי, תוותרי על השנץ
ולכי לראות את המופע הגאוני, העמוק, המצחיק-עצוב הזה,
שמחבר אותך לתהליך הלידה שלך בגוף, וגם אם לא ילדת-
שתראי את האמת מאחוריי הקלעים.
ואם את בדרך להיות אמא,
תשחררי ציפיות.
ותהיי עם מה שבא עכשיו.Read more
מאיה מזמינה אותנו לעצום עיניים ולספור עד חמש, וכשפתחנו אותן, גילינו אוהל צבעוני מהלך על הבמה.
האמא כל הזמן מכניסה אותם בחזרה לאוהל, כמו מכנסת אותם אל חיקה. חיק האמא האוהבת והשומרת
עליהם מכל רע. מה שכל אמא רוצה לילדיה. לאהוב ולהגן.Read more
In the past, I need the audience’s approval and affirmation more. There is a balance between pleasing myself and pleasing the audience and it has changed from process to process. I’m trying to learn how to fulfill my own desires and I believe that if I’m able to free myself to satisfy myself, it will also satisfy the audience.Read more
The word-filled weapons drawn at dancers from choreographers (and parents, educators, etc.) can leave lasting scars, and Oz’s work seems to offer us with a much needed antidote of self-realization, feminine power and prowess. A dancer would likely find Oz’s work therapeutic as she reclaims the space and fires back, also granting Licht that same opportunity, even though she is the ‘dancer’. Read more