Thoughts on Gal Gorfung’s ‘Fusion’ by Ori Lenkinski

post image

If nothing else, Fusion proved that Gorfung’s prognosis is the last in a long list of things that make him special.Read more

עדן קרמר מגיבה ל׳קרשנדו זָהָב׳ מאת אנאבל דביר

post image

The word I take with me from Crescendo Gold, Annabelle Dvir’s work that I saw at Habait Theater, is: power. If I had to summarize the performance in one sentence, I’d describe it as a ritual of a tribe of warrior women, wolves, demons, witches.Read more

עכשיו עכשיו! דווקא עכשיו! במיוחד עכשיו! – רשמים של ג’ני בירגר בעקבות צפייה ב”אהבה מוסיקה (עכשיו!)” מאת להקת יסמין גודר ודקלה

post image

It’s hot and humid, stifling in every sense, and it feels that especially now Yasmeen Godder and Dikla’s audacious creation brings us back to that primal connection of dance, singing and playing music..Read more

אלה גרינבום מגיבה ל׳קול אדם׳ מאת רמי באר ללהקה הקיבוצית

post image

Rami Be’er created, from within what is happening to him and to us, a beautiful piece of art that dances this very hardship, so much so that it was hard to enjoy.Read more

פוסט אורח: תגובתו של גיא מעייני ל׳סכר׳ מאת עלמה קרבט שמש ושרי זק לוי

post image

*צילום אהוד מלמד האור נדלק על רקדנית אחת, היא משחקת במשהו שאינו. היא מרימה אותו, מוסרת אותו ותופסת, מרימה אותו גבוה יותר. אתה חושב שזו קופסה, או אולי כדור, אבל הוא משתנה בין ידיה ואינו אף אחד מהם. מסביבה אגם עשוי שמיכות כחולות רכות, פסנתר שעומד יתום מאחוריה. אתה מנסה לזהות, אבל הוא משתנה ממוצקRead more

רשמים בעקבות צפייה ב”הלך רוח” – דואט מחול משולב הרצאה חווייתית על פעולת ההליכה / מאת טלי זבילביץ’ (בהשתתפות רוני הלר)

post image

Tali Zavilevich’s ‘Mindset’ parses out for the audience a vast swath, allowing us a peek into the hidden stories inside each step. The overall experience of this show was of a fascinating evening full of sensations, which accompanied me on my walk home.Read more

Playing With Fire

post image

מחשבות של אלה גרינבום על Playing With Fire מאת יענקל׳ה פילצר     “I’m the most resentful one in my family. I didn’t cry so I got angry instead. It was ugly. There was fire on top of the fire. “   כך כתב יענקל’ה בתכנייה.   ערב, קרניים אחרונות של שמש בצבעי פסטל מבצבצותRead more

רשמים מ׳גופאני׳ מארח מאת ליזה פוטרמן

post image

לאחרונה נחשפתי למאמר של ד”ר גילי המר מהאוניברסיטה העברית על אוטופיה בשדה המחול המשולב. המאמר נכתב והתפרסם בזמן המלחמה, זמן מוזר לדבר בו על אוטופיה, ואולי הזמן הכי מתאים לדמיין בו שינוי שורשי במערכות האנושיות שיאפשר להמיר את הדיסטופיה הקיומית באלטרנטיבה ברת קיימא.  כזו היא האלטרנטיבה שנכחתי לחזות בה בערב  “גופאני”: ערב יצירה לרקדנים עםRead more

רשמים של ג’ני בירגר בעקבות ערב משותף: סתיו סטרוז בוטרוס | דואט מנדזילי

post image

*צילום זוהר רון רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעםRead more

תגובתה של ליזה פוטרמן ל׳שבי לצידי׳ מאת נטלי צוקרמן, עתליה ברנזבורג ועידן שוורץ

post image

יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות

ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם. 

אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.

אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.

אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם

בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו

היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more