Re:Views

רשמים של ג׳ני בירגר בעקבות צפייה ב”חשוף בסטודיו” – ערב משותף של ניר וידן ותמר סופיה קיש

My eyes delight in the soft rawness of a piece shown in its home, without the wrapping of a large, sophisticated production. The scarcity of means allows other qualities to surface and to touch the audience in a more intimate and direct way. “Exposed in the Studio” is a wonderful example of an evening featuring two very different works that speak to one another and connect beautifully: “Assembly Instructions” by Nir Vidan, and “The Silence of the Sirens” by Tamar Sofia Kisch.
It’s an intriguing, rich evening that operates on all senses and reveals a broad range of contemporary dance creation through two solos, choreographed and performed by the artists themselves.Read more

רשמים על המופע של דפנה הורנצ’יק מאת יוליה פריידין – RAGE

דפנה נוכחת בפרפורמטיביות המלאה שלה.
היצירה ביקורתית, מצחיקה וגם עצובה
ובאותו הזמן מציגה קונפליקטים בצורה מדהימה
מצליחה להכיל את כל קשת הדעות הרגשות המחשבות והלופים שמסתובבים לנו לגביי עצמנו בראש ללא הפסקה.Read more

GUEST POST: Timeline of Bodily Destiny by Lisa Kremer

The groupings display distinct character and energy: the pair of youths mix gentle exploration of discovering themselves and each other with moments of playfulness; the young adults form a powerful, energetic female trio; the middle-aged pair are so sure in their technique they can be quirky; and the elder dancer is careful and precise. Zuk is a keen observer, and in Destinies she successfully brings qualities of movement symbolic of stages of life, as dancers and simply as human beings. Read more

The performative event as a letter asking to be read: Thoughts about “Listening to the Planets” by Ari Teperberg

When Teperberg shares with us the sound of the grating pipes in the first part of Holst’s work, “Mars: Bringer of War,” he makes us wonder what war actually sounds like. Moreover, he makes us try to measure how far away or close we actually are to the battlefield, both mentally and physically.Read more

רשמים על המופע “לבן כמו ענן” של סופיה קרנץ’ מאת יוליה פריידין

*צילום יוליה ליפקין שסטצקי תמיד כשאני הולכת להופעה עם דניאלה, אני לא יודעת אם אנחנו נגיע בזמן, או שיצוץ איזה משבר קיומי שקשור לבגדים או שיער. אז היום הקריסיס נפתר מוקדם מהצפוי, והגענו ממש על הדקה להופעה של סופיה קראנץ ׳לבן כמו ענן׳ במרכז ביכורי העיתים. נכנסנו לחלל שבו וילונות אפורים ורצפת מחול אפורה. עלRead more

This dance-sex which is not one: Thoughts about Hani Sirkis’s work “Take Off”

Sirkis, ever the dominating seductress, began to shed the layers of her outfit, remaining exposed in her undergarments. This wasn’t the titillating part. What was so thrilling was the fact that here she truly began to physically express herself as the skilled contemporary dancer that she is, bringing to life on stage her own signature and unparalleled mix of drag performance and dance.Read more

Yulia Frydin’s Reflections on ‘speech-less’ by Sharon Valevski

The performance presents the desire to be the chosen one of the public. Each and every one has a set time on stage during which they must convince us to choose them. They use every means at their disposal: virtuoso technique, unique movement, an individual personal story meant to stir our compassion and empathy. When necessary, they stand on a tall pedestal so that we can see and hear them better.

They want us to follow them. Their movement hypnotizes us into becoming captivated by them.Read more

מסכת אבות: מחשבות על ההצגה “בת של אבא” מאת נטע שפיגלמן והמופע “ארבע אבות” מאת מיכל סממה

*צילום אלה ברק מאת ג’וי ברנרד “אבא אני כובשת איפה אתה מתאבך עכשיו וכמה אנשים שאני אוהבת בעצם איפה הם מתאבכים עכשיו” עם המילים הללו, חפות מסימני פיסוק, פתחה המשוררת האלמותית יונה וולך את הפרגמנט החמישי במחזור “כמה עניינים”, שראה אור ב”דברים”, ספרה הראשון שהתפרסם בשנת 1966. זהו השיר היחיד שבו וולך פונה ישירות אלRead more

תגובתה של ג׳ני בירגר ל׳לדמיין מחדש׳ מאת ניה בינגי ואילה מידן

The worlds oscillate between the tangible and the abstract, as Ayala employs a variety of materials and textures. Naya’s persona shifts as well, both through the costumes and accessories she adopts in each world, and through her movement choices, which range from the one end of classical flamenco to the other end of contemporary dance.Read more

רשמים על המופע ‘ארץישובחילדומם’ של נועה דר מאת יוליה פריידין

Noa is an exceptional performer, fully present in what she does. It’s impossible to tell whether what we’re seeing is choreographed, improvised, or both simultaneously. There is a strong sense of responsibility for the moment, for the present, for the body.Read more