עם דיווד לוונטל Dance for PDלי נחת שלום בתגובה ל
*english follows
שאיפה נשיפה-
היד מתגלה מחדש.
נשיפה ושואפת
היד היא מכחול המציירת סביבי
קווים, נקודות, מריחות.
המרחב המשותף הפך קנבס ענק שהתחיל לבן והפך עמוס בשכבות על שכבות של צבע.
מתבוננת בחדר. אנשים. אנשים אמיתיים, יומיומיים, חווים יחד חוויה שמיימית.
וכבר יכולה לראות מעבר לבגדים, לגיל, לשפה- כולם נראים לי ילדים נוגעים בלב.
נגועים באור
הרטט של התנועה נשאר בחלל גם כשהתנועה מתפיידת.
זאת מהפכה אמיתית המתחילה בתזוזה של היד ונגמרת בחיבוק עם זר מוחלט שהופך חבר אמת.
פשוט
מחוללים שינוי, רוקדים אותו-
והרטט המעורר הזה גולש מהסטודיו, נשפך לרחובות.
פתאום הקרח נשבר, החומות נמסות.
השמש זורחת על הרחוב היפואי.
והרבה יותר קל לחייך
ולנשום
בוקר טוב.
Inhale, exhale-
The hand is discovered.
Exhale and inhaling,
The hand is a brush painting around me
Lines, dots, smears.
The common space became a huge canvas that began as white and turned crowded with layer upon layer of color.
I observe the room. People, real people, everyday, experiencing a wondrous thing together.
And I can already see beyond the clothes, age, language- they all look like touching children to me.
Touching the light
The quiver of movement remains in the space even as the movement fades.
This is a real revolution that starts with the movement of a hand and ends in a hug with a complete stranger who turns into a true friend.
Simply
Making change, dancing it-
And this awakening vibration slides out of the studio, spills into the streets.
Suddenly the ice is broken, the walls melt.
The sun shines on the Jaffa street.
And it is much easier to smile
And to breathe
Good morning.
לי נחת שלום– שחקנית, בימאית ויוצרת בתיאטרון חזותי ותנועה. אמנית בועות סבון, מייסדת ומנהלת אמנותית של תיאטרון “באבלינג”. מאמינה בלב שלם כי תיאטרון מחולל שינוי חברתי, בייחוד כשהוא נוצר בתוך קהילה, במה נועדה לפרוץ גבולות ולכן היא יכולה להיות בכל מקום- מהחדר האינטימי שלי ועד למרחב הציבורי המשותף, חוקרת נצחית את הקשר בין אסתטיקה לאתיקה, בין חומר ורוח, מבינה את המציאות דרך ערימות גדושות של פנטזיה.
Lee Nahat Shalom is an actress, director and choreographer of physical theater and movement. She is a soap-bubble artist, the director and founder of Bubbling Theater. She believes in her heart that theater can affect social change, especially when it is created in the community, that the stage was made to break boundaries and as such, can be anywhere- from a private room to public space. Lee is constantly exploring the connection between aesthetics and ethics, between material and spirit and understands reality via heaping piles of fantasy.
