What if we created a similar tradition around dance and choreography, a gateway into bringing performance and creative process to life on entirely new levels of engagement following a show? An opportunity for the audience to meaningfully interact with the choreographer (perhaps the dancers as well?), as they metabolized a work? A “Dear Abby” for dance lovers to thoughtfully discourse with choreographers about their work, but life as well. The two are so intertwined in the arts.
I chose to create such an avenue of communication in response to experiencing Lior Tavori’s work 8th Day.Read more
…in this work, the seemingly simple initial circumstance — five performers standing onstage, blowing at feathers, insisting they stay aloft against gravity, is a ground for a chain of evolving states and images: decomposing, coalescing, sometimes funny, sometimes heart-piercing, always direct, clear, unpretentious, yet steeped in both physical and mental effort.Read more
צילום: דניאל רוזנקרנץ English Follows ביצירה ‘מה שנותר’ של עמרי חפץ שהועלתה בפסטיבל אסיף שהסתיים בשבת האחרונה אלה פולק רקדה במופע סולו. סולו שעונה על שאלת ה – להיות. הסולו העדין והחשוף הזה לא שואל על לא להיות וזה מנחם כל כך. אלה עולה לבמה ונכשלת בלי הפסקה מהרגע הראשון. מציגה מצבים שונים ומאתגרים לגוף.Read more
a dance piece ההופעה של אורי לא התחילה עם המנטרה הרגילה כיאה לתקופה: “במקרה של אזעקה, נלך למרחב מוגן”. ידעתי שצפויות להיות שתי הופעות, וקיוויתי שנתחיל מההופעה של אורי. אורי לוקחת נשימה עמוקה, ומתחילה להרים ידיים ופורסת אותן לצדדים, ואז מבצעת פיתול עם הגוף. דרך תנועות גופה אורי מזמינה לבמה את האימהות הקדומות של המחולRead more
דפנה נוכחת בפרפורמטיביות המלאה שלה.
היצירה ביקורתית, מצחיקה וגם עצובה
ובאותו הזמן מציגה קונפליקטים בצורה מדהימה
מצליחה להכיל את כל קשת הדעות הרגשות המחשבות והלופים שמסתובבים לנו לגביי עצמנו בראש ללא הפסקה.Read more
When Teperberg shares with us the sound of the grating pipes in the first part of Holst’s work, “Mars: Bringer of War,” he makes us wonder what war actually sounds like. Moreover, he makes us try to measure how far away or close we actually are to the battlefield, both mentally and physically.Read more
Sirkis, ever the dominating seductress, began to shed the layers of her outfit, remaining exposed in her undergarments. This wasn’t the titillating part. What was so thrilling was the fact that here she truly began to physically express herself as the skilled contemporary dancer that she is, bringing to life on stage her own signature and unparalleled mix of drag performance and dance.Read more
The worlds oscillate between the tangible and the abstract, as Ayala employs a variety of materials and textures. Naya’s persona shifts as well, both through the costumes and accessories she adopts in each world, and through her movement choices, which range from the one end of classical flamenco to the other end of contemporary dance.Read more
Noa is an exceptional performer, fully present in what she does. It’s impossible to tell whether what we’re seeing is choreographed, improvised, or both simultaneously. There is a strong sense of responsibility for the moment, for the present, for the body.Read more
For a self proclaimed selfish bastard, Hamilton is one of the most gracious and generous people I have ever seen on stage.Read more