Between Heaven, Earth and Family: Tom Borkovsky on Annabelle Dvir
בין שמיים, ארץ ומשפחה: תם בורקובסקי על אנאבל דביר
*english follows
שמי הוא תם, ואני בן זוגה של אנאבל בשבע וחצי השנים האחרונות. הפעם הראשונה שראיתי את אנאבל רוקדת, הייתה כחלק מהחזרות שביצעה לקראת העלאת ערב עבודות ג’אז, חלקן בכוריאוגרפיה שלה, לצד מוסיקה חיה, במסגרת אנסמבל “NONA“ – קופרודוקציה של מספר רקדניות בוגרות “רעים” – בי”ס למחול,וכוריאוגרפית ג’אז, בעיר חולון.
אנאבל מאז ומתמיד הפתיעה עם היכולת שלה לנוע בצורה כל כך סוחפת. כאשר היא רוקדת, במיוחד לצד מוזיקה אליה היא מתחברת, היא נעלמת לתוך הביצוע ומתמסרת אליו לחלוטין. אני חושב שגם הקהל חש בזה ולכן היא כל כך מהפנטת בתנועתה. לאחר כניסתה ל“אקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים“, חל שינוי באנאבל, מעיין שכלול, אפשר להגיד, ביכולתה לשעתק את תחושותיה ורצונותיה היצירתיים לכדי מהלך כוריאוגרפי. העיסוק הפך מ”פאן” ותשוקה לכדי עבודהמורכבת, לעיטים מינימליסטית, בעלת משמעות עמוקה יותר.
אנאבל מגיעה “מעולם“ לא פשוט, ועברה המון חוויות קשות, בלשון המעטה, במהלך ילדותה ונערותה. את מה שעברה מצליחה היא ליצוק לתוך עבודותיה, בצורה שהיא לעיתים נהירה ולעיתים אמורפית ומוחבאת.
החלק ממנו אני הכי מתרגש הוא צפייה באנאבל מגיעה לאיזשהו שיא – הצגת העבודה בפני קהל ותחושת השחרור והאקסטזה שמתלווה לתהליך. למרות זאת, לרוב אינני רק צופה, אלא אני בעיקר האיש הטכני. בתור סטודנט לרפואה, שהיומיום שלו גם ככה עמוס, זהו החלק הקשה והמאתגר ביותר עבורי, בתמיכתי באנאבל כיוצרת עצמאית: החל מחשיבה והתבוננות משותפת בטקסטים שכותבת להגשות, לפסטיבלים וכו‘, וכלה בסחיבת ציוד טכני והפעלתו. ביצירתה ‘גוף הַמוֹן‘ לדוגמא, סחבתי את שקי החומר הכבדים, קונסטרוקציות תקרה מורכבות, אשר באחת ההופעות אף הפעלתי אותן בשלט רחוק. בתהליך יצירתה הנוכחי – סחיבת עץ וניודו ממקום למקום. אני מבין עד כמה היא מחוברת לצדדים החזותיים שבאומנות, ומחפשת בעבודותיה גם את השילוב בין גוף וחומר.
אנאבל היא בדרך כלל אדם מאוד סגור. לכן, ביצירותיה ניתן לחוות שברים מהוויתה המקורית – שם היא אנאבל האמיתית, החבויה, שם עולמה הפנימי יוצא לאור, לצד המון “גרוב” והנאה, תנועה אמיתית ומקורית, ומוסיקליות.
תם בורקובסקי הוא בן זוגה של אנאבל דביר. אנאבל תציג בבכורה את העבודה גופים איסטרומנטלים כחלק בתכנית ח’ של פסטיבל בין שמיים לארץ ב8 לנובמבר.
My name is Tom and I have been Annabelle’s partner for the past seven-and-a-half years. The first time I saw Annabelle dancing was part of rehearsals she was doing for an evening of jazz pieces, some of which she choreographed, together with live music as part of Ensemble Nona- a coproduction of several graduates of “Reim” School of Dance in Holon.
Annabelle has always surprised me with her ability to move in such a flowing way. When she dances, especially to music that she connects with, she disappears in the dance and completely gives over to it. I think the audience can also feel this, which is what makes her so hypnotizing in her movement. Since enrolling in the Jerusalem Academy of Music and Dance, a change has taken place in Annabelle, a type of enriching I would say, in her ability to translate her desires and feelings into choreographic action. Her work went from “fun” and passionate to a complex process, sometimes minimalist, with deep meaning.
Annabelle comes from a difficult “world”, she experienced many tough moments to say the least, during her childhood and teenage years. She manages to put these experiences into her work sometimes in a clear and direct way and other times in an abstract or hidden sense.
The thing that most moves me is watching Annabelle reach a kind of peak- presenting work to an audience and the sense of release and ecstasy that come with the process. However, usually I’m not just a viewer rather the technical assistant. As a medical student, my days are so full, that is the most challenging thing for me in my support of Annabelle: from thinking to looking together at texts she writes for applications to festivals and such, to carrying equipment and operating it. In Mob Body, for example, I carried really heavy bags, ceiling constructions that I even operated from afar in one show. In her current creative process- carrying a tree from place to place. I understand how connected she is to the visual elements of art and see how she searches for the combination of body and material in her work.
Annabelle is usually very closed. In her creations we can experience the breaks from her usual composure- there she is the real Annabelle, the hidden one, where her inner world comes to light next to a lot of groove and enjoyment, original and real movement and musicality.
Tom Borkovsky is Annabelle Dvir’s partner. Annabelle will premiere the work Instrumental Bodies as part of Program H’ of the Between Heaven and Earth Festival in November 8.