Dance

Step into What Doesn’t Exist Yet: Walking in the Footsteps of Ruth Direktor and Iris Lana by Joy Bernard

True knowledge (whether it’s important historical knowledge or an esoteric fact; collective urban information or a private experience of the city) is experienced and understood in the most profound and direct way when it is embodied. This is the highlight of Lana and Direktor’s work.Read more

Love Made Visible by Heather DeAtley

Ori Lenkinski’s ‘A Dance Piece’ is nothing short of masterful. Revealing and revelatory in its’ autobiographical authenticity, vulnerability, and candidness, Ori charms and enthralls the intimate audience in the Menashe Dance House studio (the original sanctuary she began the journey of creating the piece) from the moment she walks in and begins an interaction reminiscent of the dynamic between friends.Read more

Reflections on Ohad Naharin’s Last Work by Heather DeAtley

Everything about this piece yields moments that are so stunning, gracefully emitting and embodying an effortless elegance that leaves you breathing more deeply. Subtle moments between dancers, solos that border on remarkable, ensemble segments that are revelatory–they all are weaving a tapestry through movement that resets the very scaffolding of our fascia and how we perceive our bodies in space and time. We go on an expansive proprioceptive journey while simply sitting in the chair! Neural networks and pathways yielding more activity than when we arrived to Suzanne Dellal. We are the weavers and the woven. Read more

מחשבות על המופע “ארבע אבות” של מיכל סממה מאת יוליה פריידין

צילום יאיר מיוחס בשנת 2016 ראיתי לראשונה מופע של מיכל סממה. היא הופיעה בהרמת מסך על אותה במה, כמו היום, וכבר אז ראיתי בה ייצורה אחרת ושונה בנוף המחול הישראלי. (כתבתי רשמים על “מסך 1” ב-creative writing). בעבודה “האנדרטה לתרנגולת” נזרעו הזרעים הראשוניים של מה שאנחנו רואים היום אצל מיכל, שכבר מקרקרת בקול גדול ונחושRead more

רשמים של ג׳ני בירגר בעקבות הצפייה ב”כחולות” מאת גלית ליס

Blue Zone” explores the tension between things “as they are” and “as they are expected to be” as well, but with less anger. Their strength lies in their number and the deep partnership among them.Read more

רשמים של ליזה פוטרמן על ״גברים מדברים״

המופע נפתח באווירה שבטית: גברים בחולצות ורודות עולים לבמה למופע אלתור בקול תנועה ונגינה. כרגע עוד אין מילים. בשלב זה ניכר כי יש משחק על הסטריאוטיפ של גבר כיצור פרימיטיבי, גם אם הוא פרוגרסיבי בהעזה שלו ללבוש ורוד, לדבר הוא לא מדבר, בטח לא איך שהוא נדרש לדבר על במה במעמד של מופע. ברגע מסויםRead more

אני סולו- רשמים מאת עדן קרמר

*צילום אסקף אברהם בערב תל אביבי גשום הצטופף קהל רב בתיאטרון תמונע. לא נותר כסא אחד פנוי. מחיאות הכפיים הסוערות, הצילומים האינטנסיביים וההתרגשות הגדולה בקרב היושבים לא השאירו מקום לספק: בני משפחה וחברים קרובים באו לראות את הבנות, האחיות והחברות שלהם עולות אחת אחת עלRead more