*צילום אהוד מלמד האור נדלק על רקדנית אחת, היא משחקת במשהו שאינו. היא מרימה אותו, מוסרת אותו ותופסת, מרימה אותו גבוה יותר. אתה חושב שזו קופסה, או אולי כדור, אבל הוא משתנה בין ידיה ואינו אף אחד מהם. מסביבה אגם עשוי שמיכות כחולות רכות, פסנתר שעומד יתום מאחוריה. אתה מנסה לזהות, אבל הוא משתנה ממוצקRead more
Tali Zavilevich’s ‘Mindset’ parses out for the audience a vast swath, allowing us a peek into the hidden stories inside each step. The overall experience of this show was of a fascinating evening full of sensations, which accompanied me on my walk home.Read more
מתוך ״מבוסס על סיפור אמיתי״ מאת מעין ליבמן-שרון צילום יאיר מיוחס *English Follows אמנות בזמן מלחמה היא לא שאלה חדשה. היא נשאלה פעמים רבות בהיסטוריה של האמנות ואף הולידה תנועות אמנותיות שניסו להתמודד עם המציאות, או עם חוסר האונים לנוכח המציאות. זאת שאלה שמעסיקה לא רק יוצרים, אלא גם את הקהל ששואל את עצמו: האםRead more
רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעם זה היה מדויקRead more
מחשבות של אלה גרינבום על Playing With Fire מאת יענקל׳ה פילצר “I’m the most resentful one in my family. I didn’t cry so I got angry instead. It was ugly. There was fire on top of the fire. “ כך כתב יענקל’ה בתכנייה. ערב, קרניים אחרונות של שמש בצבעי פסטל מבצבצותRead more
לאחרונה נחשפתי למאמר של ד”ר גילי המר מהאוניברסיטה העברית על אוטופיה בשדה המחול המשולב. המאמר נכתב והתפרסם בזמן המלחמה, זמן מוזר לדבר בו על אוטופיה, ואולי הזמן הכי מתאים לדמיין בו שינוי שורשי במערכות האנושיות שיאפשר להמיר את הדיסטופיה הקיומית באלטרנטיבה ברת קיימא. כזו היא האלטרנטיבה שנכחתי לחזות בה בערב “גופאני”: ערב יצירה לרקדנים עםRead more
*צילום זוהר רון רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעםRead more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
צילום עלמה גבעוני באולם הספורט של הבית ספר שנמצא עכשיו במרכז כלים בת ים, תלמידים נאמנים יושבים ישיבה זקופה וגב ישר ליד הקיר. המורה להתעמלות המגולמת ע”י הכוריאוגרפית, אהרונה ישראל, נכנסת לאולם הספורט. היא הביאה איתה את ספר הספרים, “שיעורי התעמלות” שנכתבה על ידי צבי נישרי בשנת 1913. צבי נישרי נולד באוקראינה, שרת בצבאRead more
בשבחי אמנויות הבמה וכוחו של מבט לחולל שינוי: “כל העולם במה, וכל הגברים והנשים רק שחקנים.” (ויליאם שייקספיר, “כטוב בעיניכם”) בראשית: מה קורה כשיצירה נולדת מתוך השבר? יש מראות ודימויים שבעצם החשיפה אליהם מזכירה משהו ישן נושן, משהו עם ניחוח נוסטלגי, משהו לא מכאן. עבורי היצירה של פורטל לוקחת אותי אחורניתRead more