רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעם זה היה מדויקRead more
מחשבות של אלה גרינבום על Playing With Fire מאת יענקל׳ה פילצר “I’m the most resentful one in my family. I didn’t cry so I got angry instead. It was ugly. There was fire on top of the fire. “ כך כתב יענקל’ה בתכנייה. ערב, קרניים אחרונות של שמש בצבעי פסטל מבצבצותRead more
*צילום זוהר רון רצה הגורל והתוכניות שלי לאותו ערב חמישי בתחילת מאי התבטלו, וגם הערב עצמו שינה את פניו בגלל פציעה של אחד הרקדנים. וכך, במקום לראות יצירת מחול קבוצתית של סתיו סטרוז בוטרוס, ההזמנה הייתה לצפות בסולו שלה בשם “ספיה” ודואט מוזיקה גאורגית מסורתית בשם “מנדזילי”. ידעתי מעט מאד על שני חלקי המופע, והפעםRead more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
צילום עלמה גבעוני באולם הספורט של הבית ספר שנמצא עכשיו במרכז כלים בת ים, תלמידים נאמנים יושבים ישיבה זקופה וגב ישר ליד הקיר. המורה להתעמלות המגולמת ע”י הכוריאוגרפית, אהרונה ישראל, נכנסת לאולם הספורט. היא הביאה איתה את ספר הספרים, “שיעורי התעמלות” שנכתבה על ידי צבי נישרי בשנת 1913. צבי נישרי נולד באוקראינה, שרת בצבאRead more
בשבחי אמנויות הבמה וכוחו של מבט לחולל שינוי: “כל העולם במה, וכל הגברים והנשים רק שחקנים.” (ויליאם שייקספיר, “כטוב בעיניכם”) בראשית: מה קורה כשיצירה נולדת מתוך השבר? יש מראות ודימויים שבעצם החשיפה אליהם מזכירה משהו ישן נושן, משהו עם ניחוח נוסטלגי, משהו לא מכאן. עבורי היצירה של פורטל לוקחת אותי אחורניתRead more
That is the genius of this show.
The audience enters as they would a regular karaoke night with a menu comprised of songs. The dancers pass through the audience pouring shots for everyone.
It is a show that is life and life as a show and, of course, the songs amplify our feelings in rhyme and rhythm, an unavoidable soundtrack of our memories.Read more
The piece forms a universe of enigmatic and strikingly ironic present absences — a world where what’s missing is not a gap to be filled but a space to be inhabited. Objects appear only to disappear. Narration floats free of the body, bodies are displaced and lost in translation, stories are searched for in books where they never existed. Time folds in on itself, and identity splinters between speaker and mover, memory and flesh.Read more
We go back to the Beginning. Back to peeling potatoes. Back to actions we thought we had evolved beyond. An invitation to step into more presence. A modern day Sisyphyean task that never ends. In her potent work, Sally Anne Friedland (along with Gucci Kohan) fearlessly explores our hunger for connection, our longing for meaning and purpose amidst the backdrop of war, conflict, and strife. The tension excavated in “A-Peeling” is viscerally uncomfortable and involves facing hard truths of the circumstances we find ourselves in: We are Sisyphus. Pushing the rock up the hill ad infinitum. But the rock has been replaced by potatoes–an endless supply to be peeled. Read more
True knowledge (whether it’s important historical knowledge or an esoteric fact; collective urban information or a private experience of the city) is experienced and understood in the most profound and direct way when it is embodied. This is the highlight of Lana and Direktor’s work.Read more