מחשבות של אלה גרינבום בעקבות ׳הומה׳ מאת תמר בורר

post image

תמר בורר וכרמל בן אשר משחקות בהברות מילים מקוטעות, מגלגלות אותן, מגלגלות גם את הגוף.
יוצרות דימויים מקודשים, טקסיים, אינטימיים ומאוד אמנותיים. הייתי מקפיאה כל רגע ליצירת תמונה חזקה.
Read more

מחשבות של אלה גרינבום בעקבות ׳כל הנוגעים בדבר׳ מאת דפי אלטבב

post image

הלבנים הן אולי מטאפורה ליסודות של העבודה, אולי פיסות של עבודה, אולי פיסות מילים, מילים כבדות כמו לבנים, רגשות, מה שבינו ובינה ובינינו, היצירה והקהל והעולם.Read more

שתי זוויות על מופע אחד: ׳קריסטין׳ מאת מאי זרחי דרך עיניהן של עדן קרמר וג׳וי ברנרד

post image

בינתיים על הבמה ידה של הרקדנית מתכווצת לכדי אגרוף, סמן של התנגדות, והאגרוף הזה שלה – סימן קריאה שמנקד רצף תנועתי מקוטע – מפלח את האוויר במחווה בטוחה ומושך אותה הלאה, למעלה. רגל קדמית חזקה כפופה, השנייה ספק-נשרכת ספק-נמתחת אחורה, מושכת אותה מטה, אז היא מניחה לעצמה ליפול. זה מהלך כוריאוגרפי מתוכנן לחלוטין, אני מבחינה, אבל גם משכנע. הנה היא נוחתת על הגב כמו גור אריות אלגנטי, חתולת בר, מיתר מתוח. היא פורשת את הזרועות לצדדים, נושמת בכבדות, מרפה אחיזה לחלוטין בזמן שלחישות אינטימיות וקצת מבעיתות בוקעות מהרמקולים, קול נשי מספר משהו שאני לא מצליחה להבין אז גם אני מרפה לחלוטין ומניחה למצבור הדימויים המתרבה, המתמצק ומתפרק שנבנה אל מולי, לקחת אותי איתו בסחף.
*
במציאות כל-כך גסה שבה סף הזעזוע הולך ונחצה כל הזמן, אנחנו מסתובבים עם שיריון עבה שלא יורד, הערב הזה היה כמו תנועת-נגד מבורכת. בלי להתעסק מפורשות בפוליטי, עצם התרגול של רגישות חושית, גופנית, הוא כבר דבר גדול, דבר שאני לפחות צמאה לו מאוד בימים האלו. יצאתי קצת פחות חנוקה ממה שנכנסתי, עם ריאות קצת יותר מלאות באוויר וכתפיים קצת יותר משוחררות – אולי הסיבה הטובה ביותר לצאת מהבית ולראות אמנות. Read more

פעולות פשוטות מאת ג׳ני בירגר

post image

תלבטתי אם להגיע לפתיחת התערוכה “בהכרה מלאה”, היות וזה אירוע שבאופן מובהק וגלוי מתייחס למלחמה – המלחמה שעוד ממשיכה, ואני בתוכה והיא בתוכי, ולא ברור מתי ואיך היא תסתיים.Read more

‘Machine Plays Man’ by Eden Kramer- המכונה מנגנת על האדם’ מאת עדן קרמר’

post image

The knowledge that AI was part of the show didn’t really change my experience. Perhaps in the future, when Claude (I imagine him with a moustache) can use sound and video technologies to be “present” in the space and can create directions and exercises based on information he gathers from the room, reacting in real time, he will alter the world of performance to its core.Read more

Dolor, mi amor

post image

דרך דמיון, הומור ועם הרבה רגישות, המופע לוקח אותנו הלאה לתוך מסעות היסטוריים, שאלות של פאתוס ומיתוס, בין ה”כאן ועכשיו” ל-“שם המיוחל”. היסטוריה של זהויות לתוכן אנחנו מתחבאים, ואחרות שאנחנו מתחבאים מהן. הדמיון של האמן משאיר גם מקום לדמיון שלי ולתנועה שלו, פנימה והחוצה, להיסטוריה הפרטית שלי וחזרה למופע.Read more

צלילה אדומה מאת אלה גרינבום

post image

אני מחברת את הכל להכל 
והאלמנטים האלה הופכים בדמיוני לתמנונים,
לשיער אדום
ובסיס של חצאית טוטו אולי
ולצלצולי פעמונים שתפורים לו על אפוד
מרטיט יוני סימון את גופו לכמה רגעים.Read more

אלה גרינבום- מחשבות בעקבות ״אחו- בלדה לארבע״ מאת זוהר קרני

post image

ילדתי ילדתי, אל תשקרי

ספרי איפה ישנת בלילה שעבר?Read more

רשמים על ׳זקיקים וזיקוקים׳ ו׳ארוחה ערוכה׳ מאת יוליה פריידין

post image

אילנה שרה קלייר בלסן- ארוחה ערוכה אישה יושבת מודטת בעיניים עצומות  ליד שולחן עם מפה לבנה. ספוט של אור נופל עליה מתוך החשיכה. היא נמצאת כאן בנוכחות מלאה. מיישרת את המפה באיטיות, בתנועות חוזרות. שרה שיר עם בשפה זרה.  אני מהמרת על גאורגית או פרסית. היא נפרסת על השולחן  כמו מנה ראשונה. מהפנטת בתנועות פתייניותRead more

ביות מלא מאת מעיין חורש- מחשבות ורשמים של יוליה פריידין

post image

אם תיכננת לעשות שנץ ביום שישי בצהריים,

ובמקביל יש הופעה של מעיין, תקשיבי לי, תוותרי על השנץ

ולכי לראות את המופע הגאוני, העמוק, המצחיק-עצוב הזה,

שמחבר אותך לתהליך הלידה שלך בגוף, וגם אם לא ילדת- 

שתראי את האמת מאחוריי הקלעים.

ואם את בדרך להיות אמא,

תשחררי ציפיות.

ותהיי עם מה שבא עכשיו.Read more