That is the genius of this show.
The audience enters as they would a regular karaoke night with a menu comprised of songs. The dancers pass through the audience pouring shots for everyone.
It is a show that is life and life as a show and, of course, the songs amplify our feelings in rhyme and rhythm, an unavoidable soundtrack of our memories.Read more
The piece forms a universe of enigmatic and strikingly ironic present absences — a world where what’s missing is not a gap to be filled but a space to be inhabited. Objects appear only to disappear. Narration floats free of the body, bodies are displaced and lost in translation, stories are searched for in books where they never existed. Time folds in on itself, and identity splinters between speaker and mover, memory and flesh.Read more
We go back to the Beginning. Back to peeling potatoes. Back to actions we thought we had evolved beyond. An invitation to step into more presence. A modern day Sisyphyean task that never ends. In her potent work, Sally Anne Friedland (along with Gucci Kohan) fearlessly explores our hunger for connection, our longing for meaning and purpose amidst the backdrop of war, conflict, and strife. The tension excavated in “A-Peeling” is viscerally uncomfortable and involves facing hard truths of the circumstances we find ourselves in: We are Sisyphus. Pushing the rock up the hill ad infinitum. But the rock has been replaced by potatoes–an endless supply to be peeled. Read more
True knowledge (whether it’s important historical knowledge or an esoteric fact; collective urban information or a private experience of the city) is experienced and understood in the most profound and direct way when it is embodied. This is the highlight of Lana and Direktor’s work.Read more
Ori Lenkinski’s ‘A Dance Piece’ is nothing short of masterful. Revealing and revelatory in its’ autobiographical authenticity, vulnerability, and candidness, Ori charms and enthralls the intimate audience in the Menashe Dance House studio (the original sanctuary she began the journey of creating the piece) from the moment she walks in and begins an interaction reminiscent of the dynamic between friends.Read more
Everything about this piece yields moments that are so stunning, gracefully emitting and embodying an effortless elegance that leaves you breathing more deeply. Subtle moments between dancers, solos that border on remarkable, ensemble segments that are revelatory–they all are weaving a tapestry through movement that resets the very scaffolding of our fascia and how we perceive our bodies in space and time. We go on an expansive proprioceptive journey while simply sitting in the chair! Neural networks and pathways yielding more activity than when we arrived to Suzanne Dellal. We are the weavers and the woven. Read more
צילום יאיר מיוחס בשנת 2016 ראיתי לראשונה מופע של מיכל סממה. היא הופיעה בהרמת מסך על אותה במה, כמו היום, וכבר אז ראיתי בה ייצורה אחרת ושונה בנוף המחול הישראלי. (כתבתי רשמים על “מסך 1” ב-creative writing). בעבודה “האנדרטה לתרנגולת” נזרעו הזרעים הראשוניים של מה שאנחנו רואים היום אצל מיכל, שכבר מקרקרת בקול גדול ונחושRead more
Blue Zone” explores the tension between things “as they are” and “as they are expected to be” as well, but with less anger. Their strength lies in their number and the deep partnership among them.Read more
המופע נפתח באווירה שבטית: גברים בחולצות ורודות עולים לבמה למופע אלתור בקול תנועה ונגינה. כרגע עוד אין מילים. בשלב זה ניכר כי יש משחק על הסטריאוטיפ של גבר כיצור פרימיטיבי, גם אם הוא פרוגרסיבי בהעזה שלו ללבוש ורוד, לדבר הוא לא מדבר, בטח לא איך שהוא נדרש לדבר על במה במעמד של מופע. ברגע מסויםRead more
*צילום נטשה שחנס בחוץ גל קור שהביאה איתה גברת קורל ובתיאטרון הבית החמים מצטופף כמעט כל קהילת המחול, כדי לצפות בתופעה שנקראת מיכל סממה. האולם ברובו מלא. הקור לא עוצר אותנו לצאת מהבית ביום ראשון בשביל פיסת אמנות לנשמה. הרקדנים הולכים בין השורות ומתיישבים על קהל רנדומלי, מישהו שאל בתמימות אם זה חלק מהמופע, ואנחנוRead more