Our Writers

יוליה פריידין- כותבת (מרכז- כותבת בעברית)

יוליה פריידין, אמנית רב תחומית, כוריאוגרפית ורקדנית עצמאית, יוצרת מחול

ופרפורמנס, ציירת, צלמת וכותבת. ילידת קייב, עלתה ארצה בשנת ,1990 חיה ויוצרת בתל

אביב. אמא לדניאלה מאז 15.12.20.

המופעים של יוליה עוסקים בהגירה, אימהות וטקסיות. עבודותיה מוצגות במרחבי תצוגה לא קונבנציונליים כגון גלריות לאמנות ובמרחב הציבורי. המופעים משלבים תנועה, טקסט ופנייה ישירה לקהל, והזמנה להיות חלק פעיל במופע. המופעים של יוליה הם ברובם קומיים ומושפעים מסטנדאפ ו-lecture performance .יוליה משתמשת בהומור כמנגנון הישרדות את החיים, ומשתמשת בחומר מהם עשויים החיים כחומר גלם מתמיד להופעות שלה. יוליה בעלת תואר ראשון באמנות מטעם המדרשה לאמנות בבית ברל (FA ed.B) למדה בסמינר קיבוצים , בתוכניות כוריאוגרפיה: כלים (2015-2017) עם ענת דניאלי, סימולטור (2015-16) עם שרון צוקרמן ומשה שכטר, ושלומבל (2015-20) עם שלומית פונדמינסקי. מתרגלת איינגר יוגה בסטודיו של גבי דורון מאז .2013

השתתפה במדרש יוצר בנווה שכטר בהנחייתם של עדילי ליברמן והרב רוברטו ארביב (2017), ובתוכנית רזידנסי לאמניות נבחרות במרכז הגר”א בנווה שאנן, תל אביב עם ענת ליטוין (2019). בעלת FA ed.B ,המדרשה לאמנות בבית ברל (2005-2009). זוכת מלגת רקדנית בקהילה, מטעם משרד התרבות והספורט בין השנים .2017-2020 השתתפה בתוכנית ACDP מטעם ארטפורט, ארטיס ואסולום. תוכנית מרוכזת לפיתוח קריירה מקצועית לאמנים נבחרים (2015).

זוכת מלגת עידוד אמנים צעירים תושבי נתניה בתחום הכתיבה והפרוזה (2008). השתתפה כפרפורמרית ורקדנית יוצרת במופע קווירי פמיניסטי לבני ובנות נוער “סיפורי סבתא בילבי”, של הכוריאוגרפית אורלי אלמי ארנבת מרץ (2019).

“נעמאמא, את לסיבוב”? שיתוף פעולה עם אמנית הספוקן וורד ,נעמה לופו ,בסיור אינטראקטיבי המשלב פרפורמנס, ספוקן וורד, ותנועה במרחב הציבורי השכונתי. המופע הוצג מספר פעמים במסגרת פסטיבל התחדשות עירונית (בתמיכת מפעל הפיס) ועושים שכונה (בתמיכת עיריית ת”א).

שיתפה פעולה עם אמנית הווידאו, סמנתה דה אוליברה, בווידאו דאנס Sleep No More שהוצג בגלרית המקרר בתערוכה “חופשת לידה”.

יוליה יצרה סולואים: שחלוליה (נווה שכטר), בוכה על חלב שנשפך (גלריה נווה שכטר, תיאטרון הבית), התנשלות-טקס פרפורמנס קהילתי במסגרת אוהבים אמנות (מרחב ציבורי של יד אליהו), מלח-מים (גלריית בנימין וגלריה ברמת מנשה), Dead.Line (גלריית צדיק). כמו כן, בתחום האמנות הפלסטית, יוליה הציגה שתי תערוכות יחיד, והשתתפה בעשור תערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ. עבודותיה נמצאות באוסף של סרג’ תירוש ובאוספים פרטיים. הסולו האחרון של יוליה “לי זה לא יקרה”, הוא סולו קומי-אוטוביוגרפי המספר בכנות, רגישות והרבה הומור עצמי, על ההתמודדות האישית שלה עם דיכאון וחרדה, תוך כדי האימהות. הסולו הוצג במרכז קהילתי בת ציון בשבוע במלוא הדרה, בבית לאמנות של יד אליהו במסגרת רצועת תרבות, בשכונת בית הכרם בירושלים בשיתוף ותמיכה של מיזם “נפשות”, וממשיך לטייל בארץ ולפגוש נשים, ואימהות שחוו חוויות דומות.

יוליה מגדירה את עצמה כאמנית חברתית-קהילתית, ולוקחת השנה חלק בתוכנית חממה יציאה לפעולה בעבודה עם קהילות מגוונות בניהולה של נטלי צוקרמן בכלים.

יוליה כותבת לCreative Writing החל משנת 2018. בין התגובות שפרסמה רשמים על ׳הנזירים׳ של תמר לם ודיוויד קרן.

ג’וי ברנרד- כותבת (ירושלים- כותבת בעברית ובאנגלית)

ג’וי ברנרד היא אמנית רב-תחומית, כוריאוגרפית, רקדנית ושחקנית אשר חיה ויוצרת בירושלים ובתל אביב. ככותבת, עיתונאית ומבקרת אמנות ומחול, כתיבתה הספרותית והעיתונאית של ג’וי רואה אור תדירות בשלל עיתונים וכתבי עת בישראל ובאירופה, ובהם: עיתון ״הארץ״, מגזין פורטפוליו, The Jerusalem Post, Flash Art, Collectors Agenda, מגזין גרנטה לספרות ואחרים.

בשנת 2024 ג’וי הציגה תערוכת יחידה ראשונה בגלריה אלפרד, בה העלתה את סרטה הראשון, ״מכאן אנחנו ממשיכים בנפרד״. על משחקה בסרט, היא זכתה בפרס הביצוע הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע החודשי של אתונה.

בעבודותיה במחול, בתיאטרון, בוידאו ובסאונד ג’וי חוקרת את הקשר בין שפת הגוף לשפה הכתובה והשפה המדוברת. היא הוזמנה להציג אותן בשלל פסטיבלים, תיאטראות ותערוכות ובהם: מוזיאון זומו, מוזיאון רמת גן לאמנות, גלריה אלפרד, תיאטרון החנות, פסטיבל הפרינג’ ירושלים, מחול שלם, בית קנדינוף ועוד.

בימים אלה ג’וי היא סטודנטית לתואר שני במחול, עם התמחות בכוריאוגרפיה, באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. היא למדה מחול בתוכנית הדו-שנתית למחול ויצירה בבית הספר ״הקבוצה״, משחק בסטודיו מיה בכר ולימודים לקראת תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

ג׳וי הצטרפה לצוות כותבות של Creative Writing ב2024. בין הכתבות שפרסמה לוסט ווית’אאוט יור רית’ם (לכי לאיבוד, כאילו האיבוד היה מקום שאהבת)- תגובה למופע סולו ׳קריסטן׳ מאת מאי זרחי בביצועה של עמית זרצקי.

עדן קרמר- כותבת (מרכז- כותבת בעברית)

עדן קרמר היא יוצרת תיאטרון-מחול עצמאית, פרפורמרית ורקדנית, בוגרת תכניות רזידנסי בסדנא לאמנות רמת אליהו, במועצה אזורית חוף הכרמל ובסדנאות הבמה והמסך ביפו. עבודותיה האחרונות (“הטפט הצהוב” ו-“קתדרלה”) הוצגו בתיאטרון יפו ובמרכז נא לגעת לתיאטרון נגיש. עדן רקדה ביצירות של כוריאוגרפים שונים, ביניהם דניאל גליה-קינד, עירד אבני וגיא דולב. עבודתה האמנותית נתמכת על ידי מענקים מטעם מפעל הפיס, קרן רבינוביץ’ לאמנויות, עיריית תל אביב ומרכז “נא לגעת”. היא הופיעה בפסטיבלים ובמות בישראל ובחו”ל. עדן עוסקת הן ביצירתה והן במחקר תיאורטי בתחומים הקשורים בתנועה, נרטיב, סיפור, גוף והיחסים ביניהם. במקביל לעיסוקיה במחול, היא עורכת לשונית ועורכת תוכן עצמאית בעלת ניסיון בעריכת טקסטים אקדמיים וטקסטים בתחומי האמנות כגון תסריטים, מחזות ותערוכות. כתבות כמו גם מאמרים אקדמיים שלה התפרסמו במגזין “מחול עכשיו” בעריכת רות אשל. עדן היא לקטורית במאגר הלקטורים של קרן גשר לקולנוע וספקית תוכן (עריכה, ליווי ותרגום) של עמותת הכוריאוגרפים. שימשה כאסיסטנטית ומנהלת תוכן של הסופרת מיכל גוברין והקימה את אתר האינטרנט שלה. בעבר, עבדה כלקטורית בהוצאת הספרים “עם עובד”. עדן היא בוגרת תואר ראשון בהצטיינות במדעי הרוח, ספרות וחינוך ממכללת “אורנים” וסטודנטית לתואר שני בתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב. בנוסף, היא בוגרת קורס מורים דו-שנתי לויניאסה יוגה, מסלול “שלומבל” – לימודי המשך לרקדנים בהנחיית שלומית פונדמינסקי, וקורסים רבים במחול בטכניקות מגוונות בארץ ובעולם. היא חברה מובילה בקהילת אנ”ת, העוסקת באמנות, חינוך וחברה, וחברה ושגרירה של “קרן העתיד” גרמניה-ישראל.

עדן הצטרפה לצוות כותבות של Creative Writing ב2024. בין הכתבת שלה מחשבות על ״פרלמנט האמהות: עושות תקווה״ מאת מירב דגן ודניאל גליה-קינד.

הת׳ר דה אטלי- כותבת (צפון, חיפה- כותבת באנגלית)

הת׳ר דה אטלי היא מתעמלת ורקדנית לשעבר ויוצרת חוויות סינסתטיות דרך מילים, הפקת אירועים, שירה, טיפולים ותהליכי תנועה אינטואיטיביים. יוזמת פרויקטים כמו Wombyn in the Water ו-Wombmynt, לצד פואטיקה גופנית (שיטת אילן לב לטיפולים), הת׳ר משלבת את ההתלהבות שלה מסומטיקה, מדעי המוח, תרגולים של הגוף, אמבריולוגיה ועוד הרבה יותר בכל מה שהיא עושה. אהבתה לכל מה שקשור לריקוד תמיד הייתה הכוח המניע שמאחורי תשוקות אלו. היא מארחת כוריאוגרפיות מעוררות השראה בסלון שלה כחלק מהפקת סדרת הסלון. תנועה ושירה הם ליבה של כל מה שהיא עושה!

הת׳ר נולדה בארצות הברית, עלתה לישראל ב-2011 כדי להעמיק בתרבות התנועה והמחול העשירה כאן. סוזן דלל הפכה למקלט שלה כשהיא נטמעה בעולמות העשירים של גאגא ושיטת אילן לב. כמתעמלת ורקדנית לשעבר, תנועה תמיד הייתה במרכז חייה, אך הכל השתנה באופן דרמטי בעקבות פריצת דיסק שדרשה ניתוח בגיל 19, בשנתה השנייה באוניברסיטת איווה. מסע שלה לכוחות הריפוי של התנועה החל.

הת׳ר שואבת מניסיונה הרב בתרגול תנועה כדי ליצור חוויות סינסתטיות דרך מילים, הפקת אירועים, שירה, טיפולים ותהליכי תנועה אינטואיטיביים. יוצרת “Wombyn in the Water” ו-“Wombmynt”, לצד “Body Poetry” (טיפולי שיטת אילן לב). התשוקה שלה לסומטיקה,מדעי המוח, תרגולים של גוף, הריון, לידה, עוברות ועוד, נוכחים בכל מה שהיא עושה. אהבתה לכל מה שקשור במחול תמיד הדגישה את יתר התשוקות שלה.

לפני שהפכה לאמא כמעט 6 שנים, הת׳ר סייעה בהפקת פסטיבל “חשיפה בינלאומית” של סוזן דלל, והתפתחה לתפקידי פיתוח וקידום בינלאומיים עם כוריאוגרפים פרטניים: גלית ליס, סאלי אן פרידלנד, ועדה ירמיהו. חוויות אלו שימשו כהשראה ביצירת סדרת הסלון בה היא מארחת כוריאוגרפיות בסלון שלה בשדה יִצְחָק (כולל משתפות יצירה אחרות: יוליה פרידין ואלה גרינבאום!). תנועה ושירה הן בלב כל מה שהיא עושה.

הת׳ר מצפה להשיק את סדנאות “Body Poetry of” שלה בהמשך השנה.

הת׳ר הצטרפה לצוות הכותבות של Creative Writing ב2025. הכתבה הראשונה שלה היא מבט על שתי הופעות של אותו מופע- פולחן האביב מאת יוסי ברג ועודד גרף.

אלה גרינבום- כותבת (מרכז- כותבת בעברית)

אלה גרינבום היא כוריאוגרפית ואמנית רב תחומית הפועלת בתל אביב-יפו. אלה למדה בתיכון הגימנסיה העברית במסלול תולדות האמנות וציור. בשנים 2001-2005 למדה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, במחלקה לאנימציה. סרט הגמר שלה ״Wonderwoman״, זכה בציון לשבח בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות, והוצג בתערוכת אמניות עצמאיות בבית אנה טיכו בירושלים. עם סיום לימודיה בבצלאל החלה להשתלם במחול מזרחי והשתתפה במיצגים שונים כרקדנית, זמרת ושחקנית, בניהם: ״ערס פואטיקה״ – ערבי שירה שייסדה המשוררת עדי קיסר בתל אביב, ״אישה ללא בית” מאת ראידה אדון במוזיאון תל אביב לאמנות, “הנאשם הראשון” מאת סהר עזימי במוזיאון ישראל, וכן במופעים של להקות המוזיקה ״מידנייט פיקוקס״, ״וואצ’ומה בנד״, יוסי פיין ובן אילון, מקהלת אלשייך ומקהלת ראנה. משנת 2009 חברה בלהקת המחול של הכוריאוגרפית אורלי פורטל, איתה היא מופיעה באופן קבוע ביצירות שונות. גרינבוים התמחתה במחול מזרחי בסמינר הקיבוצים ובבי”ס ערבסק ירושלים, במוזיקה ותורת המקאם בבי”ס מוסררה וכן היא מדריכת פילאטיס מוסמכת מטעם Pilates Sports Center – PSC. אלה הצטרפה לעמותת הכוריאוגרפים בשנת 2022 ומשתתפת בשלל פרויקטים של העמותה כולל ׳חיים בתנועה׳.

בין היצירות שלה ׳בנות הים שרות׳, ׳כוכבת המזרח׳ ו׳דרך הלב׳, ׳פעמוני רוח׳, ׳דלת לחדר׳, ו׳לילתי- הלילה שלי׳.

אלה הצטרפה לצוות כותבות של Creative Writing ב2024. בין הכתבות שפרסמה מריונטה שחתכו לה את החוטים– תגובה ל׳ענבל׳ מאת עמנואל גת עבור להקת ענבל.

ג’וי ברנרד- כותבת (ירושלים- כותבת בעברית ובאנגלית)

ליזה פוטרמן- כותבת (דרום, באר שבע- כותבת בעברית)

זה (אליזבטה) פוטרמן מלמדת, כותבת, יוצרת, חוקרת, רוקדת. מתרגשת ממפגשי עומק משמעותיים שמתפתחים בהדרגה לאורך זמן. ילידת 1991 (ניז’ניי טאגיל, ברית המועצות לשעבר), באר שבעית מ-1991, בוגרת תואר שני מאוניברסיטת אוקספורד בתרבות חזותית ותולדות האמנות ותואר שני נוסף מאוניברסיטת בן גוריון במחלקה לספרויות זרות ובלשנות אנגלית. כיום מורה מוסמכת לקונטקט אימפרוביזציה משולב מטעם “ורטיגו כח האיזון” ו”קונטקידס” כמו גם מנחה לתקשורת מקרבת ומלווה תהליכי אבל באמצעות כתיבה ויצירה.

ליזה היא המחברת של “צומת לב” (2022) ספר לילדים גדולים על התמודדות עם משברים, אבדן, אבל ופרידה ו-(Keeper of the Clouds (2016 ממואר גרפי המדגים כיצד ניתן לתקשר באופן משמעותי עם אנשים המתמודדים עם אלצהיימר. את המחקר על אלצהיימר קיימה במסגרת מחקר דוקטורט באוניברסיטת טורונטו, קנדה.

אמנם היא פרשה מהדוקטורט באוניברסיטת טורונטו היא מעולם לא ויתרה על התשוקה ללמידה ולמחקר.

כעת ליזה היא סטודנטית לתואר שני בכוריאוגרפיה באקדמיה למוזיקה ומחול לירושלים. היא חוקרת את תופעת הנכות השקופה בתוך שדה המחול וספציפית בשדה של קונטקט אימפרוביזציה.

היא שואפת להפוך את הקונטקט אימפרוביזציה להתערבות חיונית בשיקום ובטיפול פליאטיבי.

ב-2017 עלתה לראשונה להרצות על במת TEDX ומאז היא ממתינה בסבלנות לרגע שתרצה שוב לעלות על הבמה ולהציג את אשר מבקש להאמר.

ב-2020, מתוך הקשבה עמוקה לצו השעה, הקימה את המרכז ללמידה ויצירה סומטית שמטרתו לקדם שינוי מדיניות בשדות של הוראה ורפואה מיודעת טראומה באמצעות אמנויות ופרקטיקות סומטיות.

ליזה הצטרפה לצוות כותבות של Creative Writing ב2025. הכתבה הראשונה לאתר “המשחק הבלתי צפוי“: