It is a physical theatre piece rich in imagery, with precise and flawlessly crafted scenography, and dramaturgy that sustains attention throughout. We encounter many characters, among them the problematic student in a fitness group who understands the exercise only once it is over, the sturdy weightlifter who surprises at the crucial moment, the samurai who stops time and crumbles bricks into particles, and the pole vaulter who manages to jump high, though it requires massive teamwork. The actors’ ability to precisely execute failure turns the performance into a continuous experience of laughter. Adults burst out laughing, children were giggling non-stop.Read more
When Teperberg shares with us the sound of the grating pipes in the first part of Holst’s work, “Mars: Bringer of War,” he makes us wonder what war actually sounds like. Moreover, he makes us try to measure how far away or close we actually are to the battlefield, both mentally and physically.Read more
This is a dance performance for children that is exactly what it should be: simple, beautiful, and intelligent. It is a show that treats children as the intelligent beings they are, and does not compromise on high standards of movement and material.Read more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
