If you have ever seen a show at Tmuna Theater, chances are you have seen Matan Preminger’s work. As one of the most prominent lighting designers in the theater/dance/performance world, Matan has been illuminating stages for over a decade. Comfortable both behind the scenes and on stage, Preminger can be found most nights in the control booth of one of many theaters he works in, most often Tmuna. Beyond his role as an actor, lighting technician and designer, Preminger has created three staged works that brought the often-invisible world of lighting technicians and designers into the center of the stage. Read more
It is a physical theatre piece rich in imagery, with precise and flawlessly crafted scenography, and dramaturgy that sustains attention throughout. We encounter many characters, among them the problematic student in a fitness group who understands the exercise only once it is over, the sturdy weightlifter who surprises at the crucial moment, the samurai who stops time and crumbles bricks into particles, and the pole vaulter who manages to jump high, though it requires massive teamwork. The actors’ ability to precisely execute failure turns the performance into a continuous experience of laughter. Adults burst out laughing, children were giggling non-stop.Read more
When Teperberg shares with us the sound of the grating pipes in the first part of Holst’s work, “Mars: Bringer of War,” he makes us wonder what war actually sounds like. Moreover, he makes us try to measure how far away or close we actually are to the battlefield, both mentally and physically.Read more
This is a dance performance for children that is exactly what it should be: simple, beautiful, and intelligent. It is a show that treats children as the intelligent beings they are, and does not compromise on high standards of movement and material.Read more
יש אמנות שהיא אבסטרקטית, פילוסופית שלתוכה אפשר למזוג את שלל הפרשנויות האפשריות
ויש אמנות שהיא נחמה: אמנות קונקרטית שמייצרת במה, תפאורה, סט וסטינג להגיד את הדברים כפי שהם.
אמנות כזו מפיחה בי תקווה מאחר והיא מראה עוד דרך לנווט את המורכבות בפשטות, תוך כדי מתן כבוד לקולות מגוונים.
אמנות כזו מציעה אלטרנטיבה לאמנות הגלדיאטורים, לאמנות המלחמה, זו מייצרת את אמנות השיח, את אמנות ההקשבה, את אמנות הלהיות ביחד באהבה וכבוד גם כשכואב ומקומם.
אמנות כזו לא רק שהיא אומרת את הדברים, היא גם אומרת את הדברים בשלמותם
בלי לטאטא מתחת לדשא הסינטטי את מה שלא נוח להכיר בו
היא חושפת את המורכבויות בפשטות ונותנת לנו להיספג בפרטים הקטניםRead more
ילדתי ילדתי, אל תשקרי
ספרי איפה ישנת בלילה שעבר?Read more