dance

רשמים על המופע “לבן כמו ענן” של סופיה קרנץ’ מאת יוליה פריידין

*צילום יוליה ליפקין שסטצקי תמיד כשאני הולכת להופעה עם דניאלה, אני לא יודעת אם אנחנו נגיע בזמן, או שיצוץ איזה משבר קיומי שקשור לבגדים או שיער. אז היום הקריסיס נפתר מוקדם מהצפוי, והגענו ממש על הדקה להופעה של סופיה קראנץ ׳לבן כמו ענן׳ במרכז ביכורי העיתים. נכנסנו לחלל שבו וילונות אפורים ורצפת מחול אפורה. עלRead more

This dance-sex which is not one: Thoughts about Hani Sirkis’s work “Take Off”

Sirkis, ever the dominating seductress, began to shed the layers of her outfit, remaining exposed in her undergarments. This wasn’t the titillating part. What was so thrilling was the fact that here she truly began to physically express herself as the skilled contemporary dancer that she is, bringing to life on stage her own signature and unparalleled mix of drag performance and dance.Read more

Yulia Frydin’s Reflections on ‘speech-less’ by Sharon Valevski

The performance presents the desire to be the chosen one of the public. Each and every one has a set time on stage during which they must convince us to choose them. They use every means at their disposal: virtuoso technique, unique movement, an individual personal story meant to stir our compassion and empathy. When necessary, they stand on a tall pedestal so that we can see and hear them better.

They want us to follow them. Their movement hypnotizes us into becoming captivated by them.Read more

תגובתה של ג׳ני בירגר ל׳לדמיין מחדש׳ מאת ניה בינגי ואילה מידן

The worlds oscillate between the tangible and the abstract, as Ayala employs a variety of materials and textures. Naya’s persona shifts as well, both through the costumes and accessories she adopts in each world, and through her movement choices, which range from the one end of classical flamenco to the other end of contemporary dance.Read more

רשמים על המופע ‘ארץישובחילדומם’ של נועה דר מאת יוליה פריידין

Noa is an exceptional performer, fully present in what she does. It’s impossible to tell whether what we’re seeing is choreographed, improvised, or both simultaneously. There is a strong sense of responsibility for the moment, for the present, for the body.Read more

Reflections on Julyen Hamilton’s ‘Koan- For Our Times’ by Ori Lenkinski

For a self proclaimed selfish bastard, Hamilton is one of the most gracious and generous people I have ever seen on stage.Read more

פועל של הריקוד רוקד את הזיכרונות של המקום: מחשבות על היצירה ‘קמרה אובסקורה’ מאת עדי בוטרוס

I think of Boutrous’s wheat field as a particular site of memory, an object that is like the gun that appears in the first act to remind both the performer and ourselves of the place we come from.Read more

רישומי מחול על המופע ׳צאינה וראינה׳ של מירב דגן וסתיו מרין מאת יוליה פריידין

*צילום אופיר בן שמעון כבר קרוב לארבע שנים אני רוצה ומנסה לראות את ההופעה של סתיו ומירב, עוד מאז הבכורה שהוצגה בהרמת מסך אי שם בשנת 2021 כשהייתי אמא טרייה לתינוקת יונקת. רכשתי כרטיס מבעוד מועד, וברגע האחרון היורשת לא הצליחה לנתק ממני את חבל הטבור, ואני לא הצלחתי לצאת להופעה. לסתיו ומירב ישRead more

Ori Lenkinski reflects on ‘Puppet Party’ Plus

We won’t ever know the real effect of walking in and out of this war but in the film Puppet Party, Galina uses his many talents to convey the fractured pieces of himself unraveling and being unraveled. Read more

תגובתה של עדן קרמר ל׳תנועות ריקוד של אמצע מלחמה׳ מאת יוסי ברג ועודד גרף

Maybe the real question the piece is asking isn’t “If there were no war, what kind of dance would happen?” (as the program states), but rather: How can one keep dancing in the middle of a war? How can we dance not about the war, not for it, not in service of it, not in protest of it, but also not with our eyes closed to it? Is it possible to continue making good dance theater, while still being self aware of what’s happening around us? Should we? And what about creators who don’t want to engage directly with the war, what is their place right now, in this heartbroken moment of sand and stone?Read more