SPOTLIGHT #3: LAETITIA BOULUD
*Photo by Hilla Kook
*עברית בהמשך
Laetitia Boulud is one of the more elusive characters in the Israeli dance community. Her name is whispered between choreographers looking for someone to elevate their productions, be it via stage design or online presence. A multidisciplinary artist in her own right, Boulud has become known for her sharp eye, clean aesthetic and no-nonsense attitude. As perhaps the only art director working in the local dance scene, she is both creating beautiful work and introducing a new function into the field.
What do you do?
I wear many hats. My training is as a photographer. I am a practicing artist and exhibit my work in Israel and abroad, in installations and exhibitions. My partner, Micky Matalon, and I have a studio together. Our studio specializes in branding, website design, content creation and management for social media . And I do art direction for dance works.
What is an art director in dance?
I don’t come from dance; I come from visual art. My input comes from that world.
In dance works, I have a bird’s-eye view of a piece and make sure that everything that is visible all connects: from stage design to lighting, costume design, through branding, logos, etc. I make sure there isn’t a gap between the choreography and what is visible on stage and how it presents itself.
Another way of saying it is that my job is to make the artists’ wishes come true.
How did you arrive at this role?
During Covid, I designed a website for Inbal Oshman. Through that job, I became a service provider for the Choreographers’ Association, and I have worked with them ever since. I love it.
The first piece I did art direction for was Thisispain by Hillel Kogan. I was introduced to Hillel by a mutual friend. I did social media and designed his website. For Thisispain Hillel told me he wanted me to be involved but he didn’t know exactly how. He had never had an art director before. He gave me the freedom to do whatever I wanted. It was mind-blowing, and it opened the field up to me.
With other artists, I do one role, like social media or web design. Sometimes, it expands to more. Since I am already inside the artist’s world through working with their materials, I am able to easily take on other roles. Recently, I did art direction for Yossi Berg and Oded Graf’s Metamorphoses. It was the first time we worked together and it was a really special process.
What challenges do you face?
People don’t work with art direction in dance. The budgets don’t allow for it. Choreographers usually do everything themselves.
I try to let every creator in the process bring themselves and their art fully, while making sure it all works together.
On a personal level, even though I do social media for other artists, I am terrible at it myself. I invite people to my exhibitions the day before. I don’t promote my work. It’s all via word of mouth.
What do you love about art direction?
It’s like asking what you love about art. Art direction took me away from the computer and into the studio, and that’s my favorite place. The dedication of choreographers and dancers is something I had never seen before. They are so driven. I connect to the loyalty and the totality of dance artists.
I love stretching choreographers’ comfort zones. I like adding things to works that enhance them, like the makeup on the boys in Passion is a Lonely Hunter by Michael Getman. I love the dialogue with the artists.
And when dance is amazing, it’s amazing.
Read more about Laetitia Boulud here.
ספוטלייט #3: לטיסיה בולו
לטיסיה בולו היא אחת הדמויות המסקרנות יותר בקהילת המחול הישראלית. שמה עובר בלחש בין כוריאוגרפים שמחפשים מישהי שתרים את ההפקות שלהם, בין אם באמצעות עיצוב הבמה ובין אם בנוכחות הדיגיטלית. כאמנית רב־תחומית בפני עצמה, בולו בולטת בעין החדה שלה, באסתטיקה הנקייה ובגישה הישירה והעניינית שלה. כארט דירקטורית היחידה שפועלת כיום בסצנת המחול המקומית, היא גם יוצרת עבודה יפהפייה וגם מכניסה לתחום תפקיד חדש.
מה את עושה?
אני חובשת הרבה כובעים. ההכשרה שלי היא כצלמת. אני אמנית פעילה ומציגה את העבודות שלי בישראל ובחו״ל, במיצבים ובתערוכות. לבן הזוג שלי, מיקי מטלון, ולי יש סטודיו משותף.
הסטודיו שלנו מתמחה במיתוג, אנחנו מעצבים ובונים בונים אתרים, עושים שיווק אורגני וממומן ברשתות החברתיות ועיצוב גרפי. ואני עושה ארט דיירקשן ליצירות מחול.
מה זה ארט דירקטור במחול?
אני מביאה מבט־על על היצירה, אחראית על כל מה שנראה לעין: מעיצוב הבמה דרך תאורה, תלבושות ועד מיתוג העבודה . אני דואגת שכל האספקטים יתחברו.
אני מוודאת שלא יהיה פער בין הכוריאוגרפיה לבין מה שרואים על הבמה, ומעבר לבמה מבחינה חזותית.
דרך אחרת לומר את זה היא שהתפקיד שלי הוא להגשים את החלומות של האמנים. אני לא מגיעה ממחול, אני מגיעה מעולם האמנות החזותית. משם מגיעה נקודת המבט שלי.
איך הגעת לתפקיד הזה?
במהלך הקורונה עיצבתי אתר לענבל אושמן. דרך העבודה הזאת הפכתי לספקית של עמותת הכוריאוגרפים, ומאז אני עובדת איתם. אני אוהבת את זה.
היצירה הראשונה שעשיתי לה ארט דיירקשן היתה Thisispain של הלל קוגן. חברה משותפת הכירה לי את הלל. ניהלתי עבורו את הרשתות החברתיות ועיצבתי את האתר שלו. לקראת Thisispain, הלל אמר לי שהוא רוצה שאהיה מעורבת, אבל הוא לא ידע בדיוק באיזה אופן. מעולם לא היה לו ארט דירקטור לפני כן. הוא נתן לי את החופש לעשות מה שאני רוצה. זה היה mind-blowing, וזה פתח בפניי את התחום.
עם אמנים אחרים אני מתחילה בדרך כלל בתפקיד אחד, כמו ניהול רשתות חברתיות או עיצוב אתר. לפעמים זה מתרחב לדברים נוספים. מכיוון שאני כבר נמצאת בתוך העולם של האמן דרך העבודה עם החומרים שלו, אני יכולה בקלות לקחת על עצמי תפקידים נוספים. לאחרונה עשיתי ארט דיירקשן למטמורפוזה של יוסי ברג ועודד גרף. זו הייתה הפעם הראשונה שעבדנו יחד, וזה היה תהליך ממש מיוחד.
עם אילו אתגרים את מתמודדת?
לא נהוג לעבוד עם ארט דיירקשן במחול. התקציבים לא מאפשרים את זה. בדרך כלל הכוריאוגרפים עושים הכול בעצמם.
אני מנסה לאפשר לכל יוצר ויוצרת בתהליך להביא את עצמם ואת האמנות שלהם במלואם, ובו בזמן לוודא שהכל עובד יחד.
ברמה האישית, למרות שאני עושה קידום לאחרים, אני נוראית בזה כשמדובר בעצמי. אני מזמינה אנשים לתערוכות שלי יום לפני הפתיחה. אני לא מקדמת את העבודה שלי. זה רק מפה לאוזן.
מה את אוהבת בארט דיירקשן?
זה כמו לשאול מה את אוהבת באמנות. ארט דיירקשן הוציא אותי מהמחשב והכניס אותי לסטודיו, וזה המקום האהוב עליי. המסירות של כוריאוגרפים ורקדנים היא משהו שלא נתקלתי בו קודם בחיים. הם כאלה חרוצים. אני מתחברת לנאמנות ולטוטאליות של אמני המחול.
אני אוהבת למתוח את גבולות אזור הנוחות של כוריאוגרפים. אני אוהבת להוסיף לעבודות דברים שמעצימים אותן, כמו האיפור של הבנים ב׳תשוקה היא צייד בודד׳ של מיכאל גטמן. אני אוהבת את הדיאלוג עם האמנים.
וכשמחול מדהים, הוא מדהים.
תקראו עוד על לטיסיה בולו כאן.